מאת : ד"ר חנה אורנוי

שער 6: פרק 2 , מתוך הספר " דברים שרואים מכאן לא רואים משם"

בעקבות הסיפורים -

התרשמויות, דרכי התמודדות ורעיונות לקראת השליחות

הסיפורים שהוצגו כאן אינם מתיימרים כלל וכלל להוות מדגם מייצג. כל משפחה היא עולם ומלואו, ומי שיקרא יוכל תמיד להגיד אחר כך: "אבל אצלי זה היה לגמרי אחרת." ובכל זאת, מתוך סיפורי המשפחות וכן מתוך סיפורי משפחות נוספות אשר סיפורן לא נכנס לספר זה, הורכבה רשימה זו של התרשמויות, דרכי התמודדות ורעיונות לקראת נסיעה לתפקיד המוצבות:

1. הצורך בתמיכה הכולל מגע, נחמה, עזרה אינסטרומנטלית והתייחסות חברתית

1.1 תקשורת זוגית

לתקופת המוצבות ישנה השפעה על חיי הזוגיות.

שני דברים מרכזיים אשר משפיעים על חיי המשפחה קורים בתקופה זו:

א. המשפחה כולה חווה קשיי הסתגלות

(כולם יחד וכל אחד לחוד).

ב. המשפחה נמצאת יותר זמן יחד

(הן משום שאין משפחה מורחבת ובדרך כלל גם לא קהילת חברים ענפה מסביב, והן משום שיש יותר שעות פנאי לכולם).

למצבי שינוי אלה ישנה השפעה על מערכת היחסים הזוגית, והיא יכולה לבוא לידי ביטוי באחת מארבע הדרכים הבאות:

קרבה ושיפור ביחסים

כאשר בני–הזוג מגיעים לתקופת המוצבות עם מערכת יחסים טובה, הרי שהקשיים שמסביב יכולים ליצור מערכת זוגית ומשפחתית קרובה מתמיד. כולם זקוקים לתמיכה ולאהבה בתקופה זו, והידוק היחסים מספק את האפשרות להתגבר יחד על קשיי הסתגלות.

לדוגמה, דפוס התקשורת הזוגית שתואר בין נתנאלה לתמיר היה פתוח. נתנאלה נהגה לשתפו בהצלחותיה ולקבל ממנו עידוד וחיזוק. כמו־כן התייעצה עמו בנוגע להסתגלות של בנם במסגרת הגן. אף שהיה עסוק יותר בעבודתו, שמר תמיר על מעורבות רבה בחיי בני משפחתו, והעביר להם תחושה שנוכחותו רבה יותר, אף באופן יחסי לישראל, באופן שתרם לכל בני המשפחה. דפוסים דומים נתגלו גם במשפחות גבעון ושוורץ שראו בתקופת המוצבות תקופה של אינטראקציה זוגית ומשפחתית משמעותית וחשובה.

שמירת הסטטוס–קוו

דפוס זה מתרחש כאשר קיימים יחסים זוגיים תקינים בין בני–הזוג, אולם חסרה הקרבה המיוחדת אשר מביאה לעתים ההתמודדות המשותפת עם הקשיים החדשים.

ההידרדרות ביחסים

ההידרדרות במצב זה מתרחשת כאשר קיימת תחושה של ריחוק בין בני–הזוג. כל אחד מהם נכנס לתקופת מעבר בעקבות קשיי ההסתגלות, ובולטת ההפרדה בין "ההסתגלות שלו" ל"הסתגלות שלה".

הידרדרות דרמטית ביחסים

תהליך ההסתגלות הקשה עלול להעלות על פני השטח ולהביא לידי החרפה, בעיות ומתחים אחרים שהיו קיימים במשפחה, אפילו עד סכנת פירוד. כמו במקרה של משפחת כספי, שם יצרה תקופת המוצבות חזרה לחלוקת התפקידים המסורתית על פי מין, פגעה במערכת היחסים השוויונית ויצרה חוויה של תלות כספית ורגשית של דנה ביואב.

תקשורת פתוחה בין בני־הזוג עשויה לקדם את ההסתגלות ולהוות מקור משמעותי לתמיכה ולסיוע לשני הצדדים המעורבים.

1.2 חשיבותה של תמיכת המשפחה המורחבת (או של חברים טובים מהארץ)

תקופת השליחות נתפסת לעתים כהפוגה מסוימת במציאות ישראלית מאוד של מחויבויות משפחתיות (סוף שבוע אחד אצל ההורים שלו, סוף שבוע שני אצל ההורים שלה וחוזר חלילה), אולם במקביל מתקבל הרושם כי דווקא למשפחה המורחבת תפקיד משמעותי מאוד בתקופת המוצבות (כמובן, במצבים שבהם קיימת משפחה מורחבת שבאפשרותה לסייע).

הסיוע המשפחתי מתחיל מדברים פעוטים יחסית, אך משמעותיים מאוד כמו החבילות ששולחת משפחתה של דנה כספי מן הארץ ואשר היא כה מחכה להן. הן משמרות בעיניה את ניחוחות הבית ומפיגות במידה מסוימת את הגעגועים. נוסף על כך, בתחילת הדרך, כאשר עדיין קשה למצוא מוצרים חיוניים (כמו בסיפורה של נתנאלה רוזן), הן מתקבלות בשמחה רבה. עזרה משמעותית נוספת העניק אחיה של נתנאלה לאחותו, כאשר הצטרף אליה לטיסה הקשה למדינת השליחות, וכזאת עשתה גם אמה של הגר. האם והאח עזרו עם הילדים, עם המזוודות הרבות שיש לסחוב ועם ההתמודדות המלחיצה עם הפקידים בשדה התעופה הזר. בהמשך אנחנו שומעים על אמה של נתנאלה ועל אמה של הגר היושבות עם אחד הילדים במשך שבועיים בבית־הספר ומאפשרות בכך לאמהות לשבת עם ילדיהן האחרים עד שיסתגלו. במשפחה נוספת שרואיינה ואשר סיפורה לא הוצג, שני בני–הזוג היו מוצבים. אמו של הבעל הגיעה במחצית השנה הראשונה של שנת השליחות לטפל בילדים, ובמחצית השנה השנייה החליפה אותה אמה של האישה. במקרה של משפחת רוזן אנחנו שומעים גם על סיוע כספי. כל משפחה וצרכיה ויכולותיה. וגם אם לא תמיד קל לארח את בני המשפחה המגיעים לפרקי זמן ארוכים יחסית, מתקבל הרושם שהסיוע המשפחתי, יהיה אשר יהיה ומכל סוג שהוא, הנו משמעותי וחשוב.

1.3 יצירת רשת חברתית

בכל הסיפורים הודגמה חשיבותה הרבה של הרשת החברתית:

ניתן לראות עד כמה סייעה התמיכה החברתית למשפחות המוצבים, הן מהבחינה הרגשית (למשל, בהפגת הבדידות, כאשר דנה פנתה למשפחות מוצבים שונות כדי ליצור רשת חברתית לה ולילדיה, חגיגת ליל הסדר המשותף בקומונה הישראלית ועוד) והן מהבחינה האינסטרומנטלית (כגון סיוע בהתאקלמות הראשונית, כאשר נתנאלה עזרה לאורנה לנהוג בפעם הראשונה, או הכינה לה פשטידה שציפתה לה במקרר עם בואה).

בסיפורים מתוארים קשרים חזקים מאוד בין המשפחות הישראליות, מעין חיבור חזק מאוד של שותפות גורל שגם גורם למשפחות להמשיך ולהיפגש כחבורה שנים לאחר חזרתם ארצה.

1.4 היעזרות בגורמים מקצועיים

במקרה הצורך חשוב להיעזר בפנייה לגורמים מקצועיים (מארץ האם או מחו"ל) על מנת לקבל תמיכה ונחמה (כגון התחלת טיפול פסיכולוגי) ו/או סיוע אינסטרומנטלי (לדוגמה, נתנאלה פנתה לגורמים מקצועיים מן הארץ כדי לסייע לה בהחלטה האם להשאיר את בנה בגן).

2. "המערבולת" הרגשית

2.1 תקופת המוצבות היא תקופה אשר בה מושלכים המוצבים ובני משפחותיהם לתוך בליל של רגשות ואף נעים בה לעתים מרגש קיצוני אחד לאחר.

רגשות שונים ומגוונים עלו בחמשת הסיפורים, ובין אלה ניתן למצוא: חרדה ופחד, הלם, כעס, הקלה, לחץ, שמחה, עוינות, געגועים, בדידות, הנאה, דיכאון, התרגשות וחוסר ביטחון.

בני המשפחה לא חווים באופן אחיד את אותם הרגשות. יש מי שיחווה קושי ואובדן (גם אם זמני) של החברים, המשפחה, העבודה והסביבה המוכרת, ויתקשה להסתגל להרגלים החדשים ולמה שמציעה לו הארץ החדשה, ויש מי שדווקא ירגיש שיש פה חוויה של הזדמנות לצמיחה ושינוי, ויחוש הנאה, התלהבות והתרגשות.

גם הרגשות והתגובות לעצם הנסיעה היו שונים בין בני–הזוג (כפי שניתן היה לראות בסיפורים השונים), ונעו בין תחושת אמביוולנטיות או התנגדות לעומת רצון והתלהבות לקראת הנסיעה.

בכל מקרה נראה כי מדובר בתהליך נפשי לא פשוט אשר מהווה מעין אתגר ליציבות הרגשית.

2.2 תהליך המוצבות כרוך מעצם טיבו בנסיגה זמנית בתחושת המסוגלות העצמית. מסוגלות עצמית היא התפיסה שאדם תופס את יכולתו לבצע מטלות מסוימות.

ענבל מציינת שהיא מרגישה "כמו ילדה קטנה", דנה מפחדת לנהוג למרות שהיא בעלת ניסיון לא מבוטל על הכביש, ונתנאלה עושה צעדים שבארץ היו בוודאי נדמים בעיניה כמובנים מאליהם ומתקשרת אחר כך בהתרגשות לספר לכולם.

נראה שהמעבר לתרבות הזרה כולל בתוכו תהליך זמני של נסיגה בתחושת המסוגלות העצמית ותחושות של חוסר ביטחון וחרדה.

רמת החרדה של הפרט עשויה להיות גבוהה יותר כתוצאה מאירועי חיים מלחיצים, ויכולה להתבטא בתחומים שונים, כגון חרדה לנוכח מסגרת חדשה ולא מוכרת או אף הצורך בביצוע פעילויות יומיומיות (כגון נהיגה וקניות) אשר יש בהן אלמנט חדש כלשהו. אמצעי יעיל ומוכר להפגת חרדה הוא חשיפה הדרגתית. נתנאלה החליטה להשאיר את בנה בגן, למרות קשיי ההסתגלות שלו. ואכן, לאחר תקופה מסוימת ולאחר חשיפה רצופה לגורם החרדה (מסגרת לא מוכרת, שפה ותרבות שונה) פחתה רמת החרדה והוא הצליח להסתגל. כדרך להתמודדות עם החרדה של הנהיגה בארץ זרה, נתנאלה, הגר ואורנה התנסו שוב ושוב בנהיגה עד שירדה רמת החרדה והן הצליחו לנהוג לכל מקום וללא מגבלות. ייתכן שאם דנה כספי הייתה מתנסה שוב ושוב בנהיגה באופן הדרגתי (למשל, נהיגה חוזרת בכבישים מקומיים וקטנים ובהדרגה עוברת לנהיגה בכבישים גדולים יותר) רמת החרדה שלה הייתה יורדת והיא הייתה מסתגלת בסופו של דבר לנהיגה בארץ זרה.

הפתרון – חשיפה והתנסות הדרגתית:

קיימת חשיבות ליצירת התנסויות ישירות הדרגתיות עם המצבים החדשים הנחווים כמאיימים, בהשקעת מאמץ ובהחלטה להתמודד. כאשר נלווית להתמודדות חוויה של הצלחה, תחזור בעקבותיה תחושת השליטה והמסוגלות העצמית.

3. הסתגלות בני–הזוג והילדים הנלווים למוצב

3.1 בני–הזוג – "מה אני אעשה שם? כיצד אמלא את הימים?"

"העבודה למבוגר היא כמו משחק לילד". המעבר לחו"ל מלווה פעמים רבות באובדן התחום התעסוקתי של בן/בת־הזוג. היות שהקריירה טומנת בחובה את מימוש הפוטנציאל האישי ומשמעות החיים, היא מהווה רכיב משמעותי בתוך הזהות העצמית, ועל כן אובדנה משפיע על תחושת הערך העצמי.

למעשה, על בן/בת–הזוג להסתגל לירידה משמעותית בסטטוס המקצועי – מבעל/ת קריירה מצליחה יותר או פחות לעקר/ת בית. מעבר לכך, לעבודה ישנם היבטים חברתיים, כגון מפגש והיכרויות עם אנשים שונים וכן אספקט של עשייה, שגרת יומיום ופעילויות.

בסיפורים ניתן לראות כיצד הנשים יוצקות משמעות חדשה לתוך חייהן במקום זו שאבדה להן – דנה למשל, מביאה ילדה נוספת לעולם ויוצקת בכך משמעות ומטרות חדשות לחייה; נתנאלה בונה סדר יום עמוס בפעילויות על מנת לממש את יכולותיה בתחומים החברתיים; אורנה פוצחת בפעילות ענפה בתחום הארגון והיוזמה וממשת כך יכולות שלא זכו בעבר להכרה מספקת, הגר מתמקדת בפיתוח כישוריה בשפה האנגלית, הדמות שבסיפור "חוויות מאריתריאה", אשר הובא בשער 3, מתנדבת ללמד באוניברסיטה המקומית ובמקביל נרשמת ללימודים לקראת תואר שני באוניברסיטה הפתוחה.

קיימת חשיבות, אם כן, ליציקת משמעות חדשה, במקום זו שאבדה – כל אחד בהתאם לסגנונו ולאופיו.

3.2 הסתגלות הילדים

תקופת המוצבות היא תקופה לא פשוטה גם לילדים אשר עוברים במהלכה שינויים כגון רכישת שפה זרה וחברים חדשים.

ההורים בדרך כלל מודאגים מאוד ועסוקים בהסתגלות ילדיהם (ואולי אפילו משליכים עליהם את פחדיהם שלהם – שהרי לגיטימי וברור שהילדים, יותר מהמבוגרים, יגלו חששות). כך היה עם דנה כספי למשל, אשר דאגה לבניה היושבים ימים שלמים בכיתה ולא מבינים מה קורה סביבם, או אורנה גבעון, הסובלת מכאב בטן ומרעד בכל הגוף במקום בתה ביום הראשון ללימודים.

כמעט בכל משפחה ישנו ילד אחד או יותר בגילים שונים החווים את תקופת ההסתגלות כמצב משברי, בין בהיפגשם בתרבות הזרה ובין בחזרתם הביתה. לעתים תגובותיהם של הילדים הן קיצוניות: כך, למשל, אסף כספי אשר שתק בכיתה לאורך שנה שלמה, או עופר רוזן אשר בכה במשך חודשים בגן.

ועם זאת – מתוך הסיפורים שהוצגו ומתוך אוסף לא מבוטל של סיפורי משפחות נוספות (אם כי לא מתוך מחקר מבוקר) – מתקבל הרושם שעם קצת אורך רוח וסבלנות, רוב הילדים מסתגלים בסופו של דבר ואפילו מסתגלים היטב, וכי אין בדרך כלל השפעות ארוכות טווח של הקשיים מן התקופה הקשה הזאת על התפתחות הילדים בהמשך.

מומלץ מאוד להכין את הילדים לקראת הנסיעה ולשתף אותם במה שאמור לקרות להם. לדאוג שיהיו שותפים פעילים בתכנונים (למשל להראות להם תמונות של המקום) ובקניות של הדברים לבית. לדבר אתם שוב ושוב על מה שאמור לקרות להם בביה"ס, גם להכין אותם לקראת הקשיים (למשל להכין אותם לכך שלא יכירו אף אחד, שהשפה תהיה חדשה, שיהיה להם קשה, אבל עם הזמן יסתגלו). קורס הכנה של לימוד השפה החדשה הוא בהחלט הכנה חשובה. בסיפורים ניתן לראות כי אורנה ורונן דיברו רבות עם הילדים על מה שעובר עליהם בבית־הספר.

3.3 הסתגלות באמצעות רכישת השפה

חשיבותה הרבה של ידיעת השפה המקומית

אחד הקשיים הגדולים של הילדים אשר עלול לעכב את התאקלמותם, הוא אי־ידיעת השפה, ולכן ההורים כה עסוקים בנושא. גם המבוגרים מוצאים עצמם במצבים שבהם הם חשים שאינם שולטים בשפה על בוריה, ועל כן הם חסרי אונים, לא מבינים, מתקשים לתקשר עם האוכלוסייה המקומית ולעתים טועים (כפי שחוותה דנה כספי במגעיה מול הסביבה הזרה). מסתבר שגם כאשר דוברים את השפה (כפי שעולה למשל מתוך סיפוריהם של ענבל יפה ותמיר רוזן, שניהם דוברי אנגלית ומוצבים בארצות־הברית), הרי שעל מנת לתפקד באופן מיטבי במקום העבודה החדש (ובמיוחד במקצועות מסוימים) לא מספיקה ידיעת השפה, אלא נדרשת לעתים שליטה מושלמת וברמה גבוהה. זאת גם הסיבה שבגינה בחרה הגר שוורץ בסופו של דבר לחזור לישראל, מתוך תובנה שאם ברצונה לעבוד במקצועה, הרי שלא מספיק לדעת אנגלית, עליה לשלוט בשפה שליטה מלאה ועל כן:

ככל שהמוצב ומשפחתו ישקיעו יותר ברכישת השפה המקומית טרם הנסיעה ולאחר הגעתם, כך מובטחת להם הסתגלות קלה יותר.

3.4 הסתגלות באמצעות ניצול הזמן הפנוי

בסיפורים השונים בולט נושא הזמן הפנוי. כך למשל מספרת ענבל יפה על הזמן הרב הפנוי המוכתב מתוקף סגנון העבודה בחו"ל, ולא מבחירה אישית.

בישראל עובדים שעות רבות יותר מאשר במרבית מדינות העולם (בוודאי יותר מאשר בצפון־אמריקה ואירופה) ולכן המוצבים (לאחר התקופה הראשונה המחייבת אותם להשקיע מספר רב של שעות עבודה), חווים יותר שעות פנאי מאלו שהורגלו להם בארץ. הרחבת הזמן הפנוי הזה העומדת לרשותו של המוצב, אמורה להיות מנוצלת לטובתו ולטובת משפחתו. מדובר במצב מוכתב אשר רצוי לתכנן ולהיערך אליו בהתאם. ישנם כאלה שהזמן הפנוי הצפוי ישמח אותם מאוד והם יוכלו לנצלו ולמלאו בפעילויות משפחתיות שאולי לא יוכלו לבצע בעתיד. יש כאלה שצורכיהם החיוניים כמו השתייכות, צרכים חברתיים וצרכים אינטלקטואליים, מסופקים בעבודה בדרך כלל, ואלה יצטרכו לחשוב ולתכנן מראש כיצד לגבש לעצמם תכנים טעוני רגשות חיוביים ובעלי עניין ומשמעות לזמן הפנאי, כדי שלא יחוו את המצב הזה כמצב מעיק.

4. ההכנה וההתארגנות

4.1 ההתארגנות הראשונית

ההתארגנות הראשונית כגון מציאת הדירה, הריהוט, הרכב, רישום הילדים לבית–הספר ולגן, כל אלו הן משימות הגורמות לחץ רב בתחילה ודורשות זמן. מן הסיפורים עולות ארבע דרכים להתמודדות עם המשימה, ואלה מדורגות על–פי סדר העדיפות הבא:

1. האפשרות המומלצת ביותר היא נסיעה מוקדמת של בני–הזוג, טרום מוצבות, אשר במהלכה מארגנים מראש את כל הסידורים הדרושים. אפשרות זו היא האפשרות האידיאלית, אולם לא כל החברות מממנות הוצאה כספית גדולה זו, ולא לכל המוצבים האפשרות הכלכלית לבצע נסיעה מקדימה מכספם שלהם.

2. באפשרות השנייה אחד מבני–הזוג מגיע קודם ודואג לסידורים ההכרחיים, בן–הזוג השני והילדים מצטרפים בהמשך. החסרונות באפשרות זו הם הניתוק המשפחתי הזמני, ובכך שבן–הזוג שנשאר מגיע לבדו עם הילדים והמזוודות (טיסה לא פשוטה לרוב). במצב הזה קיימת בעייתיות נוספת, כאשר בהיעדרו של בן–הזוג רק אחד מן השניים מקבל את ההחלטות (בחירת הדירה, קניית הריהוט ועוד) ולא תמיד הדבר תואם את טעמו של השני.

3. האפשרות השלישית היא לארגן הכול מראש בשלט רחוק מהארץ ולהיעזר לשם כך באינטרנט או בקשר עם מוצב אחר אשר נמצא עדיין שם, או בקרוב משפחה המתגורר באזור. אפשרות זו כרוכה כמובן בסיכון, משום שאין רואים מראש "את הסחורה" (כמו במקרה של משפחת כספי, או ב"סיפורה של תמר" בשער 7).

4."מגיעים ומתארגנים" – זאת האפשרות הקשה והמלחיצה ביותר – ההתארגנות עלולה לארוך זמן רב ולהקשות על ההשתלבות המהירה של המוצב בעבודתו, כפי שחוותה ענבל יפה.

4.2 חשיבות המידע המוקדם

אחד הגורמים הידועים כמעוררי חרדה הוא החשש מהלא־ידוע, מהלא־מוכר. איסוף מידע כגון קריאה מקדימה, ביקור מקדים במקום החדש, שיחה עם אנשים הנמצאים שם או שהיו שם וחזרו לארץ, מהווה אמצעי משמעותי להפחתת חרדה זו.

יואב כספי, למשל, מתואר כמי שקרא כל מה שאפשר על התפקיד ועל המקום לקראת המעבר המתוכנן. הגר וגלעד נפגשו עם מוצבים חוזרים, והמידע שהפיקו מהם היה גורם מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות שלהם, ואילו נתנאלה נהגה על־פי טיפים שקיבלה מישראלים שחזרו, גם אם אחר כך התברר לה כי חלקם לא מדויקים.