‏מחבר: ישי עציון,רו"ח

מנהל משאבי אנוש בחברה גלובלית ידאג ליחסי הגומלין בין המסגרת הארגונית הכלל עולמית לבין ניהול משאבי אנוש, תוך תשומת לב לרווחת העובד המעתיק תושבותו לחו"ל, או זה החוזר מחו"ל. כך למשל יש לדאוג לאיתור העובד המתאים, לאשרת עבודה מתאימה לעובד, לתנאים כספיים וסוציאליים נאותים בחו"ל ולקליטה נאותה בארץ החדשה או הישנה.

מתברר כי החל משנת 2003 כי אין עוד די בכך. על מנהל משאבי האנוש, בשמה של הפירמה הגלובלית, לגלות ידע והבנה לחוקי מס וביטוח לאומי, כמו גם לפרקטיקה מקובלת. מעביד שלא ידאג לנושא מס הכנסה והביטוח הלאומי של העובד, עלול לגרור את העובד למלכודות שיפגעו בו. לא מן הנמנע כי אף המעביד עלול להביא את עצמו למלכודות מסוג זה, מבחינת החבויות שלו כמעביד.

במה דברים אמורים:

החל משנת 2003 חלו שינויים בהגדרת תושב ישראל, כך שההגדרה הורחבה ונקבעה לפי המונח "מרכז החיים". מונח זה כולל בתוכו רשימה ארוכה של נסיבות שיש לבוחנן (כגון מקום ביתו הקבוע, מקום מגוריו ומגורי משפחתו, מקום העסקתו הרגיל, מקום האינטרסים הכלכליים שלו, ומקום פעילות בארגונים שונים). בנוסף למונח "מרכז החיים" נקבעו "חזקות" על-פיהן יחשב יחיד כ"תושב ישראל". חזקות אלו נקבעו לפי מספר ימי שהייה בישראל בשנה שוטפת ובשנים קודמות. כלומר, עובד שנשלח לחו"ל, עלול להיחשב (הוא ובני משפחתו) כתושבי ישראל גם בעודם כבר בחו"ל. מי שיחשב כתושב ישראל יצטרך בהתאם להגיש דוח למס הכנסה בישראל, ולהשלים את המס המתחייב. עקב המעבר לשיטת מיסוי "פרסונלית", כל ההכנסות (לרבות משכורות בחו"ל והכנסות פיננסיות למיניהן) של "תושבי ישראל" בכל העולם יתחייבו במס, ללא תלות היכן נוצרו.

אי הקפדה על מבחני התושבות עלול לגרור את העובד לאי זכאות להטבות מס הכנסה של "תושב חוזר" בבוא העת (פטורים ממס הכנסה בישראל על רווחי הון והכנסות "פסיביות" בכפוף לתנאים שונים). יש גם לתת את הדעת לחקיקה חדשה על "מס יציאה" בה היחיד העובר לחו"ל עלול להתחייב במס על עליית ערך נכסיו בישראל.

קביעת תושבות ישראלית לצורך מס הכנסה תגרור בהכרח גם קביעת תושבות ישראלית לצורכי ביטוח לאומי וביטוח בריאות ממלכתי, וחיוב העובד בדמי הביטוח המתאימים. לגבי תשלומי מס, עוד ניתן (על פי רוב) לקזז מס ששולם בחו"ל מחבות המס בישראל. אולם לגבי ביטוח לאומי וביטוח בריאות ברוב המדינות (לרבות ארה"ב בה מועסקים ישראלים רבים לתקופות קצובות) לא ניתן להתקזז מדמי הביטוח הישראלים. לפיכך, טיפול שגוי בהעברת עובד לחו"ל עלול לגרור תוצאה קשה של חבות כפולה בדמי ביטוח לאומי ובדמי ביטוח בריאות ממלכתי. תושב ישראל השוהה בחו"ל והוא שכיר של מעביד זר ישלם דמי ביטוח כמו עצמאי אך יסווג לצורכי ביטוח כ"מי שאינו עובד ואינו עצמאי". הגדרה זו מביאה לתשלום דמי ביטוח מלאים אליהם מתלוות זכויות "פגומות" (למשל אין כיסוי של דמי פגיעה בעבודה). בתנאים מסוימים ניתן לראות גם עובדים הנשלחים לעבוד בחברות בנות בחו"ל, כשכירים של המעסיק הישראלי ששלח אותם, ומכאן לחבות גם לגבי המעסיק.

זאת ועוד: לא די בזהירות הראויה הנדרשת בנוגע לחבויות כספיות במס הכנסה ובביטוח הלאומי. המצב עתה הוא שבמרבית המקרים קיים ניגוד אינטרסים בין הרצון הלגיטימי לתכנן חבות מינימלית במס הכנסה לבין הרצון להתכסות בכיסויים שונים המוענקים בביטוח הלאומי ובביטוח הבריאות הממלכתי, כנגד סיכונים ממשיים.

שמירת זכויות בביטוח לאומי עלולה להתפרש על ידי מס הכנסה כשמירת מרכז החיים בישראל, ומכאן הדרך קצרה להשלמת מס (לעיתים כבדה) בישראל. מאידך אי שמירת רצף בביטוח לאומי עלול לגרור אי כיסוי במרכיבים הבאים: נפגעי פעולות איבה, דמי קבורה, נכות, סיעוד, אמהות, אבטלה, פשיטת רגל, זקנה ושאירים.

החשיפה המסוכנת ביותר הינה זו שעל פי סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי: מי שהיה תושב ישראל ושהה לפחות שנתיים בחו"ל ללא שמירת רצף ביטוח לאומי, לא יהיה זכאי לקבלת שירותים רפואיים מקופות החולים הציבוריות במשך "תקופת המתנה" מסוימת לאחר שיחזור לישראל. התקופה היא חודשיים על כל שנת שהייה בחו"ל. לפיכך, תקופת ההמתנה המינימלית היא 4 חודשים, והתקופה המקסימלית היא 24 חודשים.

כלומר, יחיד בתהליך רילוקיישן ללא הכוונה מתאימה, ניצב לבדו נבוך בפני דילמה: האם לנתק את תושבותו הישראלית על מנת למזער ככל האפשר את חבויות המס, או שמא להמשיך את התושבות הישראלית על מנת להבטיח כיסוי רפואי ממלכתי?

דרכי ביצוע מומלצות:

מהי אם כן "דרך המלך" בין הרצון לקדם מטרות המעביד, לבין הרצון לסייע לעובד כך שתנאיו לפחות לא יורעו במעבר לחו"ל ובחזרה לישראל בעתיד?

הפתרון מצוי ביעוץ פרטני לכל עובד העובר לחו"ל. יש צורך בשילוב של מספר תחומים ובדיקת השתלבותם זה בזה. להלן, בקליפת האגוז, הבדיקות הנדרשות על מנת למזער את חשיפות המס והביטוח הלאומי במעבר לחו"ל (הן לעובד והן לבן/בת הזוג) ולהביא למעבר מוצלח של עובד ומשפחתו לחו"ל. כל נושא דלהלן, הוא למעשה ראש פרק לנסיבות רבות שיש לבררן:

1. חישובי מס וביטוח לאומי – כימות חשיפת המס הישראלי וחשיפת ביטוח לאומי וביטוח בריאות ממלכתי בישראל. במידת הצורך, לבחון שינויים בהסכם העבודה להפחתת חשיפת המס.

2. התאמת תקופות שהייה ישראל ובחו"ל – תכנון מועד המעבר לחו"ל ותכנון אורך תקופת השהייה בחו"ל.

3. בחינת פרטי הסכמי הפסקת העבודה בישראל, הסכמי עבודה בחו"ל, אשרת העבודה בחו"ל, והקשרים בין המעביד הישן לחדש.

4. הקפדה על מילוי נכון של דוחות מס ודוחות ביטוח לאומי, בישראל ובחו"ל.

5. הכוונה (מהיבט המס) של מהלך החיים הצפוי בבית המשפחה ובמסגרת הקהילתית.

6. כיסוי רפואי רציף עד לאחר תום "תקופת ההמתנה" לתושבים חוזרים. במידת הצורך לבצע ביטוח בריאות פרטי (קיימים כיום פתרונות ביטוחים המעניקים מענה הולם לסוגיה זו).

סיכום

המורכבות הרבה במיסוי ובביטוח לאומי של ישראלים בחו"ל מחייבת בחינה מחדש לגבי תושבותו של יחיד העלול להתחייב במס כפול, ולעיתים גם בחבות כפולה בביטוח לאומי. קביעת המעמד של תושב ישראל, תושב חוץ, תושב חוזר או עולה חדש, מחדדת ביתר שאת את הצורך לבחון היטב את מבחני התושבות: מתי עובד (וגם בהקשר המתאים חברה), מחליף תושבות. שהרי השלכות המס הכבדות בשל כך משמעותיות הן לעת המעבר מתושבות ישראלית לתושבות חו"ל (על מנת להימנע מהשלמת מס כבדה בישראל על הכנסות חו"ל), והן על מנת ליהנות מהטבות המס במעבר מתושבות חו"ל לתושבות ישראלית. אי הקפדה על תכנון נאות יגרור את חשיפות המס והביטוח הלאומי ובעקבותיהן השאלה מי אמור לשאת בהן: העובד, החברה המעבידה הישנה או זו החדשה. נדרשת לפיכך עבודת הכנה מדוקדקת בכל מקרה ומקרה.

עוד יש לדעת כי לא ניתן להשאיר יותר מדי מקום ליד המקרה. למס הכנסה גישה להעברת אינפורמציה מגורמים רבים: רשויות מס בחו"ל (ע"י סעיפי החלפת מידע שבאמנות למניעת כפל מס), בנקים בישראל ובחו"ל, ביטוח לאומי, משטרת הגבולות ורוב המאגרים הממוחשבים במדינה. קרי בסבירות גבוהה צריך לצפות שמס הכנסה והביטוח הלאומי יגיעו אל מי שצריך להגיע אליו.