מרבית עובדי חברות ההיי-טק הם שכירים שאינם מורגלים ביחסים מקצועיים עם רשות המסים בישראל מאחר שכל חובות התשלום והדיווח מבוצעים על-ידי החברה שהעסיקה אותם.

אך חוסר המודעות לנושא המיסוי והדיווח עלול להיות לרועץ, כשמדובר בעובדים ששבו לישראל לאחר רה-לוקיישן בחו"ל. עם שובם לישראל, עשויים העובדים לגלות כי רשויות המס מאשימות אותם בפלילים בגין עבירה של אי דיווח על הכנסות וכי חובם לרשויות המס, לצד הקנסות, הריבית ודמי הפיגורים, צמח פלאים.

במשטר מס ההכנסה כיום בישראל על מנהל משאבי האנוש האחראי על ניוד עובדים ישראלים לחו"ל, לגלות ידע והבנה בחוקי מס וביטוח לאומי. מעביד שלא ידאג לנושאי מס ההכנסה והביטוח הלאומי של העובד, עלול לגרור את העובד להוצאות כספיות ניכרות ולעגמת נפש. לא מן הנמנע כי אף המעביד עלול להביא את עצמו לבעיות דומות, כחלק ממחויבותו כמעביד.

במשטר מס ההכנסה הנהוג כיום בישראל, על מעביד האחראי על ניוד עובדים ישראלים לחו"ל, לגלות ידע והבנה בחוקי מס וביטוח לאומי. מעביד שלא ידאג לנושאי מס ההכנסה והביטוח הלאומי של העובד, עלול לגרור את העובד להוצאות כספיות ניכרות ולעגמת נפש. לא מן הנמנע כי אף המעביד עלול להביא את עצמו לבעיות דומות, כחלק ממחויבותו כמעביד.

על פי שיטת המס הישראלית כיום, כל עוד נישום (יחיד או חברה) נחשב ל- "תושב ישראל", יהיה עליו לדווח למס הכנסה בישראל על הכנסותיו מכל מקורות ההכנסה שלו בכל העולם, ולשלם את המס בהתאם. לפיכך, "קו ההגנה" הראשון על מנת להימנע מתשלומי מס בישראל על הכנסות מחוצה לה, יהיה ניתוק התושבות הישראלית.

ישראלים רבים נוקטים בגישות שונות ומשונות בבואם לקיים את ניתוק התושבות. יש כאלו המשאירים הכל ליד המקרה וכלל לא מעלים על דעתם את יתרונות ומלכודות המס והביטוח הלאומי, ויש המגזימים לחלוטין במקדמי הביטחון על ניתוק התושבות, כמעט עד כדי גרימת נזק לעצמם.

מס הכנסה בישראל מגדיר "תושב ישראל" לצורכי מס, לפי המונח "מרכז החיים". תוך התחשבות במספר ימי שהייה בישראל. מס הכנסה לא משתכנע בקלות בשינוי מרכז החיים, וקובע לפיכך כי ישראלי העובר לחו"ל, עלול עדיין להיחשב (הוא ובני משפחתו) כתושב ישראל לצורכי מס, גם אם הוא כבר שוהה תקופה מסוימת בחו"ל. משמעות קביעת תושבות ישראלית היא חיוב העובד בדיווח ובמס בישראל על הכנסותיו בכל העולם, ובעקבותיה תיתכן אף חבות בביטוח לאומי בישראל. קביעת מועד שינוי התושבות אינה פשוטה עקב מערכת מורכבת של חוקי מס, בארץ ובחו"ל, תקנות שונות, אמנות מס, חוזרים מקצועיים, נוהלים, פרקטיקה ותורה שבעל-פה.

שיטת המס הנהוגה בישראל הינה "פרסונלית". משמע, כל עוד היחיד שומר על תושבות (להבדיל מ"אזרחות") ישראלית לצורכי מס, אזי הוא נדרש להתחייב במס על הכנסותיו בכל העולם, מכל מקורות ההכנסה, תיהנה אשר תיהנה. במאמר זה אציין את חמש המלכודות השכיחות למי שלא ידע לנתק את תושבותו לצורכי מס, כפי שמס הכנסה מצפה לניתוק תושבות, כלומר – יחשב ל"תושב ישראל" למרות ששהה בחו"ל:

במעבר ממשטר מס במדינה אחת למשטר מס במדינה אחרת עלולות להיווצר מלכודות מס וביטוח לאומי, עקב הוראות שונות שאינן מתואמות בין המדינות. קיימות הוראות לגבי חלוקת הכנסה בין מדינות וזיכוי בשל תשלום מס במדינה האחרת. אולם, הוראות אלו מותנות בתנאים שונים. אי עמידה בתנאים שונים שנקבעו, ו/או שרירות לב של מס הכנסה, עלולים להכניס את משלם המס למלכודות "כואבות".

הרפורמה במיסוי הכנסות חו"ל של תושבי ישראל, דורשת ממומחה המס הישראלי הבנה מעמיקה של דוחות המס המוגשים לרשויות המס בחו"ל. עד שנת 2002 ניתן היה, בתנאים מסוימים, להתעלם מסוגי הכנסות שונות בחו"ל עקב פרצות בחוקי המס בישראל. משנת 2003, עת נכנסה לתוקפה הרפורמה, וכחלק משיטת המיסוי על בסיס גלובאלי, לא ניתן עוד באותה קלות לפטור מיסוי הכנסות מחו"ל. כפי שיפורט להלן, נדרשים מומחי המס הישראלים לשתף פעולה עם מומחי מס במדינות אחרות בעולם.

מס הכנסה מאפשר לקזז הוצאות מתוך הכנסה שהושגה בחו"ל והחייבת במס בישראל. ההוצאות הללו תקפות גם לגבי נסיעה ארוכת טווח מישראל לחו"ל ("רילוקיישן"). על פי רוב קו ההגנה הראשון של ישראלי המבצע רילוקיישן לחו"ל, יהיה שהוא הפך ל"תושב חוץ" כבר מעת עזיבתו לישראל: כמי שאינו "תושב ישראל" הוא לא יתחייב במס בישראל על הכנסות מחוצה לה.

לאחרונה שינה מס הכנסה את ההנחיות על אופציות המוקצות לעובדים, כך שתקופת החסימה קוצרה כדלקמן:

במסלול "הוני" (כלומר מס בשיעור 25%): עד כה היתה תקופת החסימה שנתיים מתום השנה בה הוקצו האופציות. על הקצאות חדשות החל משנת 2006 תהיה תקופת החסימה שנתיים מיום הקצאת האופציות.

במסלול "פירותי" (כלומר מס רגיל): תקופת החסימה היתה עד כה שנה מתום השנה בה הוקצו האופציות. על הקצאות חדשות החל משנת 2006 תהיה תקופת החסימה שנה מיום הקצאת האופציות.