פורסם בדה מרקר ב19.8.2011

מאת: גיא גרימלנד

הישענו לאחור. קחו לעצמכם כמה רגעים ועצמו את העיניים. חזרו לרגע שבו השתחררתם מהצבא. לרגע שבו בחרתם מקצוע. לרגע שבו למעשה קבעתם את הקריירה שלכם, את המשכורת ואת יכולתכם לעמוד בעלויות המחיה בעשרות השנים הבאות. האם הייתם בוחרים אחרת?

את התרגיל המחשבתי הזה קל לעשות בתעשיית ההיי-טק. זהו מגזר גלובלי שמאפשר לכל בעל כישורים טובים ורמה גבוהה באנגלית לבחור מדינה לעבוד בה – ישראל או ארה"ב. עשרות אלפי ישראלים בתעשיית ההיי-טק מתגוררים במרכזי ההיי-טק של ארה"ב בעמק הסיליקון, בבוסטון, בטקסס ובניו יורק. עזבו לרגע את העניין התרבותי והמשפחתי, שלהם כמובן משקל רב, והתייחסו רק לפרמטר הפיננסי – איפה יהיה לכם קל יותר לחיות?

"הקפיצות ברמות השכר בארה"ב תלויות בוותק ובתפקיד ויכולות לעלות ב-15%-20% כל שנה", אומרת עינת גז, מנכ"לית חברת רילוקיישן ג'ובס, המתמחה בגיוס והשמת עובדים למשרות רילוקיישן בהיי-טק. "כך, מהנדס שהרוויח 100 אלף דולר בשנה הראשונה ירוויח כ-115 אלף דולר בשנה השנייה, וברגע שיעבור לתפקידים ניהוליים ירוויח כ-150 אלף דולר. בנוסף לשכר בסיס, תוכניות הבונוס השנתיות המקובלות הן כ-15%-25% מהשכר השנתי. בישראל, לעומת זאת, חבילות השכר יעלו במדרגות נמוכות יותר של 8%-10% בשנה".

כמובן שההבדלים בין ההיי-טק הישראלי לאמריקאי לא מתמצים בשכר, אלא גם בטיב חוזה העבודה, ביטוח הבריאות, עלויות החינוך, המחיה, המיסוי וההכרה בהוצאות אישיות  שני היי-טקיסטים, שהחלו את דרכם כמתכנתים, מספרים לנו על מסלולי הקריירה המקבילים שלהם – האחד בארה"ב והשני בישראל.

מוציא 10,000 דולר בחודש – וחוסך

שחר גרינברג, 38, נשוי + 3, בחר לעבור לעבוד בארה"ב. הוא מעיד כי החל את דרכו בהיי-טק הישראלי די במקרה. "לא היה לי ברור אם כדאי לי ללמוד מחשבים, ראיית חשבון או מינהל עסקים, ובטח שלא ידעתי מה אעשה לאחר 12-14 שנה, כלומר כיום. בתיכון למדתי מחשבים ואחרי הצבא עבדתי קצת כמתכנת בחברות סטארט-אפ שקשורות לתחום האינטרנט, כך שהיה לי רקע מסוים. לבסוף החלטתי ללמוד תואר ראשון במדעי המחשב במכללה האקדמית תל אביב-יפו".

באותם ימים התגורר גרינברג עם שותפים בדירות שכורות בתל אביב. "גרתי שנתיים ברחוב שנקין ולאחר מכן ברחוב מזא"ה", הוא נזכר. "עבדתי תוך כדי התואר כדי לממן את עצמי. ניהלתי רשתות מחשוב בשתי חברות סטארט-אפ. 50% מהזמן הייתי עסוק בעבודה ו-40% בלימודים. הצלחתי להרוויח מספיק בשביל לשלם שכר דירה וקיבלתי קצת עזרה מההורים. אני לא זוכר אף אחד מהאנשים שלמדו אתי מדעי מחשב במכללה שלא עבד תוך כדי התואר".

בין 1997 ל-2000 עבד גרינברג בחברה בשם STS. באותה תקופה הוא הרוויח 10,000 שקל בחודש והתגורר אצל ההורים במבשרת ציון. "כמה חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד כמתכנת החברה נרכשה על ידי נייס. עברתי לעבוד ביפאן במסגרת הסכם החלפת עובדים. אם העניינים היו מסתדרים הייתי נשאר שם שלוש שנים, אבל לבסוף עזבתי לאחר תשעה חודשים. היה לי קושי תרבותי להתחבר לחברה היפאנית, אף שזאת היתה חוויה מדהימה לגור בטוקיו. שכרו לי שם דירה וחסכתי הרבה כסף, משהו כמו 100 אלף שקל. ההוצאות היחידות שלי היו על אוכל, בגדים ובילויים".

לאחר שעזב את טוקיו וחזר לישראל, הכיר גרינברג את אשתו מירי ושב לעבוד בנייס, הפעם לא כמתכנת אלא כעובד קבוצת השירותים המקצועיים (professional service),שעוסקת בשינוי ושיפור המוצרים לאחר מכירתם ללקוחות. משכורתו עלתה ל-15 אלף שקל ברוטו, והוא החל לבלות יותר על קו ישראל-מזרח אסיה. באותה תקופה התגורר גרינברג עם אשתו במושב חגור שבשרון ושילם דמי שכירות של 570 דולר בחודש. אשתו עבדה כמדריכת אירובי בקיסריה ובמודיעין. "במשך שלוש שנים ביליתי מחצית מהזמן בחו"ל", הוא מספר, "וב-2004 התחלתי לחשוב על רילוקיישן".

בספטמבר 2004 עברו בני הזוג לאפר-איסט-סייד במנהטן ושחר מילא תפקיד תומך במכירות שירותי Sale-Pre של נייס ארה"ב. "עלות המחיה לזוג צעיר בניו יורק היתה אז כ-6,000 דולר בחודש", אומר גרינברג. "אשתי לא עבדה בשנה הראשונה לחיינו שם. המשכורת שלי בנייס איפשרה לנו לחיות בדיוק בגובה ההוצאות שלנו ולהיות מאוזנים. גרנו בדירה שכללה חדר שינה וסלון. אני מניח שהיינו יכולים לחסוך ולגור בדירת סטודיו ב-1,700 דולר בחודש, אבל רצינו להתפנק קצת לפני שיש ילדים".

בסך הכל גילה גרינברג שהוצאות המחיה בארה"ב נמוכות מאשר בישראל. "שילמתי ביטוח בריאות של 500 דולר בחודש, המזון היה הרבה יותר זול, ב-50% לעומת ישראל, אך הפירות והירקות היו יקרים יותר מבישראל. ההוצאה על בילויים, מסעדות ובתי קולנוע גם היתה זולה יותר. על חבילה של אינטרנט, טלפון וטלוויזיה בכבלים שילמנו 100 דולר בחודש. בנוסף, כשאתה גר בדירה שכורה בארה"ב אתה מקבל מוצרי חשמל כמו תנור, מקרר, מכונת כביסה ומייבש מבעל הבית. אתה לא צריך לרכוש את המוצרים האלה, וההוצאה על דלק וחשמל בארה"ב זולה מבישראל".

ואולם מאז 2004 מחיר השכירות במנהטן עלה בהדרגה. "על אותה דירה כיום הייתי משלם 3,500-4,000 דולר בחודש". לפני שנה עברה משפחת גרינברג המורחבת – לבני הזוג שלוש בנות (בת חודש, בת שנתיים ובת 4) – לבית שרכשו בברוקלין. מחירו של בית עם שני חדרי שינה וסלון בברוקלין הוא בין חצי מיליון למיליון דולר. "יצאנו ממנהטן כי קשה לגור בה עם שני ילדים וכלב. כיום ההוצאה שלנו על דיור היא 3,000 דולר בחודש למשכנתא.

"בנוסף, אנחנו משלמים 2,500 דולר בחודש למטפלת שעובדת מ-9:00 עד 17:00 ושומרת על התינוקת. מירי עובדת כיום בתחום הבריאות. על שני הגנים לבנות אנחנו משלמים 2,000 דולר בחודש. עלות חינוך פרטי בבית ספר תעלה לנו 2,500 דולר בחודש, כשעל לימודים בבית ספר ציבורי לא משלמים".

על השאלה כמה הוא מרוויח משיב גרינברג כי הוא "לא יכול לענות", אך לפי הערכות, עובד בתפקיד מנהל מכירות בארה"ב במשרה מקבילה לשלו ועם ניסיון דומה מרוויח 45-60 אלף שקל ברוטו בחודש.

גרינברג מעיד שבסך הכל החיים בארה"ב "די נוחים". "ההוצאות שלנו הן 10,000 דולר בחודש, ואני מצליח לחסוך", הוא אומר. למרות זאת, בקרוב יחזור גרינברג לישראל עם אשתו ובנותיו.

שכר נמוך יותר, חינוך פחות טוב

למה אתה חוזר?

גרינברג: "זאת שאלת מיליון הדולר. בעיקר בשל תחושת שייכות לישראל. יש לי בארה"ב חברים מעולים, אבל אין תחליף לסבא וסבתא. חוץ מזה, אני מאמין שאני יכול לתרום לסביבה שבה אני נמצא – ואני רוצה לעשות זאת בישראל".

גרינברג אומר שהחזרה לישראל תפגע ביכולת של ילדיו לקבל אותה רמת חינוך מצוינת שקיימת בארה"ב. הוא מודע לכך שלא ירוויח, לפחות בשלב הראשון, את המשכורת שקיבל בארה"ב. "אין לי ספק שנרד ברמת החיים, אבל אני מאמין שמי שחרוץ ועובד קשה יכול להצליח גם בישראל. יכול להיות שבשנה הראשונה או השנייה המשכורת שלי תרד, אבל לאחר מכן נתבסס".

מה לגבי רכישת דירה?

"לא יהיה לי כסף לדירה שאני רוצה. אנחנו רוצים לגור במושב, בסביבה קהילתית. עלות בית במושב במרכז היא כ-3 מיליון שקל, אז לא יהיה לנו כסף לזה".

אז למה בכל זאת אתה חוזר לישראל?

"אני רוצה שהילדים שלי יקבלו צביון ישראלי, שהם ידברו עברית, שידעו מה זה חנוכה ופסח. יש להם אזרחות אמריקאית כי הם נולדו בארה"ב, וכשהם יגדלו הם יוכלו לבחור בין לישראל לארה"ב, אבל אני רוצה שהם יקבלו את ההחלטה הזאת בעצמם ושייחשפו לחינוך ולערכים שאני גדלתי עליהם".

שמעת על מחאת האוהלים? מה דעתך עליה?

"כן, שמעתי. זה עצוב מאוד ומקומם. התמונות מזכירות מהפכות במדינות אחרות, אנשים שמתאגדים כדי לפתור בעיה אמיתית. אני מאוד מקווה שהצעדים האלה ייצרו שינוי במנהיגות ואני משוכנע שבבחירות הבאות זה יבוא לידי ביטוי".

אתה חוזר בוודאות לישראל?

"זאת הנחת העבודה. כבר הודעתי לנייס ארה"ב שאני מתכנן לחזור ישראל ואני מקווה שנייס ישראל תקלוט אותי. חוויית הרילוקיישן מבגרת ותורמת. החיים בארה"ב קלים ונוחים יותר באופן חד-משמעי, אבל יש חסרונות. הילדים גדלים בלי סבא וסבתא, אז בשורה התחתונה, לי כישראלי יותר נוח לגדל משפחה בישראל".

סבא שומר על הילד

גם אמיר רפסון, 34, החל את דרכו כמתכנת ב-2000, אבל המסלול שלו נותר ישראלי לגמרי. בתחילת דרכו המקצועית, רפסון, נשוי + 2, בוגר יחידת 8200 של חיל המודיעין, דווקא חשב שיהיה פיסיקאי, אבל מהר מאוד נשאב לעולם התוכנה.

"התחלתי ללמוד פיסיקה באוניברסיטת תל אביב ועסקתי בתכנות בחצי משרה בחברת סופהוור", אומר רפסון. "תוך כדי הלימודים התברר לי שתוכנה זה דווקא מעניין. המשכתי ללמוד לתואר שני בפיסיקה, אבל לא סיימתי. הגעתי למסקנה שאקדמיה זה לא בשבילי, והיי-טק – עם דד-ליינים ואקשן – הרבה יותר מתאים לי".

בתור סטודנט התגורר רפסון אצל הוריו ומדי יום נסע לעבודה עם פורד טאורוס מודל 93'. רפסון אומר כי כבר באותה התקופה, שבה הועסק כמתכנת בחצי משרה, הרוויח לא רע – 10,000 שקל ברוטו, "אבל צריך לזכור שזאת היתה תקופה של ימי הבועה". הוא התחתן ב-2003, והוא ואשתו שכרו דירה בשוהם. אז גם עלה למשרה מלאה בסופהוור והרוויח 20 אלף שקל ברוטו בחודש. ב-2005 רכשו בני הזוג דירת ארבעה חדרים בשוהם ב"מיליון שקל וקצת".

ב-2007 החליף רפסון תפקיד ומונה לראש צוות, לאחר ששימש במשך שנים מתכנת. אז גם נולד בנו הראשון וההוצאות גדלו. "היו לנו הוצאות של אלפי שקלים בחודש והצלחנו לחסוך 5,000 שקל של מטפלת בזכות אבא של אשתי, שהיה המטפל של הילד ולקח חופשה ללא תשלום מעבודתו כרוקח".

רפסון ואשתו הרופאה, שניהם עובדים במשרה מלאה, נטלו הלוואה מהוריו כדי לרכוש את הדירה בשוהם. "כשקניתי את הדירה כבר עבדתי חמש שנים בהיי-טק. לא קפצנו מעל הפופיק עם ההוצאות שלנו, אבל אורח החיים שלנו השתנה. יש דברים שאתה מרשה לעצמך בתור זוג צעיר ולא כמשפחה, כמו לטוס לחו"ל לעתים קרובות. אבל זה לא אומר שאני לא מבלה, אנחנו מבלים בסדר גמור".

ב-2008 עזב רפסון את סופהוור והצטרף לצוות ההקמה של סטארט-אפ בשם סיטרה. "המשכורת שקיבלתי היתה דומה לזאת שבסופהוור. למעשה, מאז 2007 לא היתה לי העלאת שכר, כי קיבלתי משכורת טובה בסופהוור, גם בזכות הבונוסים".

התחנה השלישית בחייו היא תפקידו הנוכחי, סמנכ"ל פיתוח בחברת הסטארט-אפ קונפדילה (לשעבר וואטצ'דוקס), בשכר של קצת יותר מ-30 אלף שקל בחודש. מקור הכנסה נוסף הוא כמובן שכרה של אשתו הרופאה, שמבצעת לא פחות מעשר תורנויות בחודש. "היא עושה המון תורנויות ואז נכנס כסף, אבל הייתי מוכן לוותר על הכסף הזה כדי שלא תעשה כל כך הרבה תורנויות", אומר רפסון.

שני ילדיו של רפסון בני ארבע ושנה. "גם כיום אנחנו לא שוכרים מטפלת והסבים והסבתות מתחלקים ביניהם. ההוצאות החודשיות שלנו הן 15-20 אלף שקל בחודש".

"היתרון: התרבות והשפה שלך"

חשבת פעם על האפשרות לגור ולעבוד בחו"ל?

רפסון: "יש יתרונות גדולים לעבודה בישראל. אני נהנה כאן, יש לי חברים ומשפחה ויש מה שקושר אותי למקום כאן. את כל העבודות שלי הצלחתי למצוא כאן באמצעות קשרים, ואני גם מגייס אנשים באמצעות קשרים אישיים. בעבר חשבתי על זה – אני מכיר מהלימודים והצבא הרבה אנשים שעשו את המעבר לחו"ל – ובכל זאת אני לא מתלונן. אני מרוויח לא מעט. אשתי עובדת קשה אבל גם מרוויחה. יכול להיות שהיינו חיים טוב יותר בארה"ב, אבל בסך הכל אנחנו חיים כאן טוב, אין תלונות, והיתרון הגדול הוא לעבוד בסביבה, בתרבות ובשפה שלך".

בארה"ב אתה ואשתך הייתם יכולים לחיות ברווחה כלכלית הרבה יותר גדולה.

"אני מניח שאם הייתי חי בארה"ב היה לי טוב יותר מבחינה כלכלית. היה לי בית ולא דירת ארבעה חדרים, ובמקום פורד פוקוס היה לי ב.מ.וו, אבל טוב לנו פה. אם הייתי עוזב את ישראל זה היה בגלל סיבות פוליטיות, ולא מסיבות כלכליות".

בתור היי-טקיסט שמרוויח לא מעט, אתה רואה את עצמך חלק מגל המחאה הנוכחי במדינה?

"בפירוש כן. אני רואה שההוצאות עולות בכל תחום ואני רואה כמה אשתי עובדת. המחאה של הרופאים כואבת מאוד".

ארה"ב

שחר גרינברג, 38, נשוי + 3

מגורים: ניו יורק, ארה"ב השכלה: תואר ראשון במדעי המחשב במכללה האקדמית תל אביב-יפו, לימודים בניו יורק (NYU) – משא ומתן וגישור, וניהול ושיווק שכר ברוטו, לפי גיל:

26

מתכנת בחברת STS 10,000 שקל

28

professional service בנייס 15 אלף שקל

31, ארה"ב

תומך במכירות pre-sale בנייס 30 אלף שקל

כיום, ארה"ב

מנהל מכירות בנייס. לפי הערכות של אופי התפקיד והניסיון: 60-45 אלף שקל

סך הוצאות לחודש כיום: 35 אלף שקל

ישראל

אמיר רפסון, 34, נשוי + 2

מגורים: שוהם, ישראל השכלה: תואר ראשון בפיסיקה מאוניברסיטת תל אביב שכר ברוטו, לפי גיל:

23

מתכנת בחצי משרה 10,000 שקל

26

מתכנת בסופהוור 20 אלף שקל

30

ראש צוות בסופהוור 26 אלף שקל

כיום

סמנכ"ל פיתוח בחברת הסטארט-אפ קונפדילה 33 אלף שקל

סך הוצאות לחודש כיום: 25 אלף שקל

הבונוסים בישראל: חוקים להגנת העובד וחוק ביטוח בריאות ממלכתי

>> "בארה"ב חוזה העבודה הוא אישי", אומרת עינת גז, מנכ"לית חברת רילוקיישן ג'ובס, המתמחה בגיוס והשמת עובדים למשרות רילוקיישן בהיי-טק. "המשמעות העיקרית הנגזרת מכך היא שכל תנאי ההעסקה של העובד מוגדרים לפי הסכם אישי ובהסכמות בינו לבין החברה, וההעסקה יכולה להסתיים באופן מיידי וללא שום פיצוי.

"גם תשלום פנסיה הוא חובה אך ורק לחברות המעסיקות יותר מ-50 עובדים, וגם במקרה זה, החוק קובע הפרשות חובה מהעובד, ולא מהמעביד. בישראל, לעומת זאת, יש יותר חוקים להגנת העובד, בהם חוק פנסיית חובה עם אחוזי צבירה עולים משנה לשנה, חוק פיצויי פיטורים חובה וחובת הודעה מוקדמת המלווה בעריכת שימוע לפני פיטורים".

הבדל נוסף שמציינת גז הוא בביטוח הבריאות. בארה"ב ביטוח הבריאות מבוסס ברובו על ביטוחים פרטיים. לרוב ניתן כיסוי ביטוח רפואי פרטי לעובד ובני משפחתו על ידי החברה המעסיקה, עם השתתפות עצמית של העובד (150-500 דולר בחודש, תלוי בגודל המשפחה ובכיסוי הנבחר).

בישראל, לעומת זאת, כל אזרח זכאי לטיפול רפואי כל עוד שילם את דמי ביטוח הבריאות הממלכתי. במקרה של רילוקיישן, חוק ביטוח לאומי מחייב ישראלים השוהים בחו"ל לשלם את דמי הביטוח הלאומי ודמי הבריאות המינימליים הקבועים בחוק בשנתיים הראשונות לשהותם בחו"ל. בתקופה זו זכאים השוהים בחו"ל לטיפול רפואי בישראל במקרה הצורך.

הבדלים משמעותיים נוספים קשורים למיסוי. בארה"ב יש חובה להגיש דו"ח מס שנתי. במסגרת הגשת הדו"ח יכול כל תושב להכיר בהוצאות בית (חשמל, מים, חדר המשמש משרד, טלפון) וכן בהוצאות הקשורות לגידול ילדים כהוצאות המזכות ממס, ובכך קטנה חבות המס השנתית שלו. בישראל אין חובת הגשת דו"ח מס שנתי לשכירים, ולכן הוצאות אישיות הקשורות לעבודה או לגידול ילדים אינן מוכרות לצורכי מס.

פורסם ב Ynet ב 5.6.2011

מאת: רן רימון

אבי הוא איש מחשבים בן 35 שמחפש עבודה במקצוע שלו. לאחרונה הוצעה לו עבודה מעניינת בחו"ל ומאחר שלא מצא עבודה ההולמת את כישוריו בארץ, הוא התפתה והלך לראיון העבודה. כשהגיע נתברר לו כי מדובר בעבודה בתחום התקשורת במדינה באפריקה.

כששאל כמה זרים עובדים כרגע באותה מדינה, נענה בתשובה "כמה עשרות". כשהקשה ושאל כמה מהם ישראלים אמרו לו: "הם הולכים וחוזרים". המראיין לא הוסיף לשאלותיו ופנה מיד לנושא העיקרי – גובה השכר בו אבי מעוניין. כשאבי ניסה להבין את פשר השאלה, כדי להבין ממה מורכבת המשכורת, נאמר לו כי "בגדול אנחנו נכסה הוצאות מחיה" (לא נאמר באיזו רמת מחייה או מה כלול בזה – ר.ר).

המשכורת עליה דובר עימו היא משכורת נטו בלבד שלא כוללת שום תנאים למעט ארבעה ביקורים בשנה בארץ – והכל כרוך בהתחייבות למינימום של תקופת עבודה. "באחריותך לדאוג לכל הנושאים הרלוונטיים בארץ: המיסוי, ביטוח לאומי וכדומה. למעשה אתה תיחשב כעובד חברה אפריקנית", נאמר לו.

הארץ המובטחת?

לא מעט ישראלים מתפתים לרילוקיישן הנכסף – כסף גבוה, שינוי סביבה והחוויה בעבודה במסגרת אחרת, אבל ישנם לא מעט פרטים שהם כלל לא מודעים להם – האם הם מבוטחים? האם השכר יהיה גבוה כפי שהובטח להם?

דן, בן 36 שעובד בתחום הנדל"ן באחת ממדינות מזרח אירופה, מספר: "נתקלתי לא אחת במהלך עבודתי באנשים שברגע שהם הגיעו למדינה החדשה, נוכחו לדעת כי מכלול ההוצאות שיצטרכו להוציא גבוהות מאוד". הוא מוסיף גי "בתחום החינוך, אתה מגלה שבמדינות מסוימות המחיר יכול להגיע גם ל-15 אלף אירו בשנה, שלא לדבר על אנשים שלא ידעו על המכשול הביטוחי והם יוצרים קשר עם חברות ביטוח בשביל לבטח את עצמם ואת משפחתם.

"יש הבדל גדול בין לנסוע למדינות מערביות מדברות אנגלית לבין כל המדינות האחרות. ארה"ב זה תרבות וניסיון של הדבר הזה, כמו גם לונדון. במדינות הקטנות זה לא קל ולא אחת נתקלתי באנשים שמהר מאוד הבינו איפה הם נמצאים וויתרו על התענוג.

"יש להבין לאיזו תקופת זמן מתחייב העובד, שכן אם התקופה קצרה משנתיים, החברה טומנת לו סוג של פח, זאת מאחר שגם אם ישלם מסים באפריקה, הרי שלמדינות אפריקה (למעט דרום אפריקה) אין אמנות למניעת כפל מס עם ישראל", מסבירה עינת גז, מנכ"ל חברת רילוקיישן ג'ובס, העוסקת בייעוץ והשמה לרילוקיישן. "במקרה של שהייה קצרה משנתיים, מס הכנסה בכל מקרה לא יכיר בעובד כמי שפטור ממיסוי בשל ניתוק תושבות ויכול לדרוש מיסוי מלא בגין ההכנסה מחו"ל".

 מה לגבי הוצאות מחיה?

"התפיסה הרווחת השגויה הינה שמדינות עולם שלישי הינן מדינות שבהן יוקר המחיה נמוך, אך ההיפך המוחלט הוא הנכון. כך אנגולה, ניגריה וזימבבואה הינן היום ברשימות המדינות היקרות בעולם. עלויות מחיה באפריקה יכולות הגיע לסך של מעל 3,000 דולר לחודש לעובד, ועל כן חשוב כי החברה תבהיר במדויק מה היא מכסה", אומרת גז.

חשוב לציין כי על פי רוב, מדובר בדיור בסטנדרט מערבי, עם גנרטור, מים זורמים ושמירה משך 24 שעות, כך שלמעשה, העובד יכול למצוא עצמו מוציא סכומי כסף נכבדים שלא תוכננו בגין עלויות מקומיות.

 האם העובד מבוטח?

"ברגע שהעובד ניהל מו"מ עם חברה בישראל והוא נשלח לעבוד אצל חברה קשורה או מטעמה בחו"ל, החברה הישראלית חייבת להוכיח כי היא עשתה את המוטל עליה כמעסיק, קרי: וידאה כי לעובד ישנו כיסויים ביטוחים הולמים במקרים של אובדן כושר עבודה, ביטוח חיים וביטוח רפואי", אומרת גז.

"ניתן לחייב את העובד לעשותם ולסייע לו להשיגם, אך לא ניתן להתחמק מהאחריות לוודא קיומם של ביטוחים אלו, ולהשית את האחריות הזו על העובד בלבד".

 הבטיחו שכר נטו – מה המשמעות?

"חשוב להבין", מציינת גז. "שכר נטו בחו"ל אמור לגלם בתוכו את כלל המרכיבים הסוציאליים שהעובד היה זכאי להם אילו היה עובד בישראל, כגון קרן פנסיה, קרן השתלמות ופיצויי פיטורין. כמו כן, יש לקחת בחשבון את המס החייב שייתכן שיהיה בישראל".

היתר עבודה?

"לא אחת, אנו נתקלים במצב בו החברה לא מציידת את העובד בהיתרי העבודה הנדרשים על פי החוק במדינת היעד, תופעה אשר הינה בעלת השלכות מסוכנות על העובד ולהערכתי מאות רבות של עובדים נשלחו בשנה האחרונה בלא שצוידו באישור עבודה" – אומר עו"ד צבי קן תור, מומחה לדיני ניוד מומחים ממשרד קן תור-עכו.

מסתבר כי ישנן חברות שאף מנחות את העובד כיצד לשוחח עם ביקורת הגבולות, ובעצם, נוטלות על עצמן ועל העובד סיכון שאין לחזות את מלוא היקפו. עו"ד קן תור מוסיף: "בסופו של יום העובד הוא שיישא לבדו בחלקו בתוצאות. אם ביקורת הגבולות תחשוד בו ותזמן אותו לחקירה, במהלכה יתברר כי סיבת הגעתו הינה לצורכי עבודה, הרי שהוא עלול לשאת בהרבה יותר מאשר רק בכתם בדרכון ואיסור על עבודה במדינה. מאחר שקיימים הסכמים למניעת כניסת עובדים בין ארה"ב ואירופה, הדבר עלול להשפיע על יכולתו להיכנס למדינות נוספות, אף כתייר".

 ומה לגבי מדינות עולם שלישי?

על פי קן תור, גם למדינות אפריקה אליהן נשלחים העובדים, יש מדיניות המחייבת את העובד להצטייד באשרת עבודה. "הנחת העבודה כי העובד אינו צריך להיכנס עם אשרת עבודה, הינה הנחה שגויה, שעלולה לעלות לשני הצדדים במחיר יקר". "בשנים האחרונות", מוסיף קן תור, חלה החמרה במדיניות האכיפה של המדינות האפריקניות בכל הנוגע לכניסה לשטחיהן לצורך עבודה".

 תאונת עבודה

גז מספרת על עובד חברת היי-טק, אשר יצא לאחת ממדינות אפריקה במסגרת עבודתו. בזמן שהותו שם היה מעורב בתאונת דרכים, אשר גרמה לנכות תמידית באחת מידיו. העובד רצה לתבוע קצבת נכות בביטוח לאומי וגילה כי עקב חוסר ידיעתו לא שילם את תשלומי המינימום לביטוח לאומי ולכן ביטוח לאומי סירב לטפל בתביעת הנכות שלו. גם מקום העבודה לא כיסה אותו בביטוח נכות תאונתית וכך מצא את עצמו העובד ללא קצבאות בגין נכותו.

לאחר אי בהירות רבה בנושא בשנים האחרונות, ביטוח לאומי החליט לפרסם מדיניות ברורה בנושא עובדים אשר עובדים לעבוד בחו"ל. לפי מדיניות זו, בשנתיים הראשונות יש חובת תשלום לביטוח לאומי בישראל, אשר נעשית ישירות על ידי העובד עבורו ועבור משפחתו. אי תשלום לביטוח לאומי יגרור קנסות, הפרשי הצמדה, ריביות ועלול להגיע להליכי עיקול. על כן, כדאי להסדיר טרום היציאה מישראל.

דוגמא נוספת הממחישה את חשיבות הבחינה לעומק של הכיסוי הביטוחי: עובד אשר יצא בלי כיסוי בגין אובדן כושר עבודה (כיסוי זה אינו חלק מביטוח הבריאות של עובדים) – שהה בהודו במסגרת עבודתו . עובדי החברה המקומית החליטו לצאת לטיול ג'יפים לצורך גיבוש, כחלק מהטיול, נפגע העובד בעמוד השדרה שלו, נזקק לסדרה של טיפולים רפואיים ונקבעה לו דרגת נכות זמנית אשר מנעה ממנו לעבוד. העובד, אשר לא היה מכוסה בביטוח אובדן כושר עבודה, אשר חברות רבות לא מבינות את חשיבותו גם כאשר עובדים נשלחים מטעמן לחו"ל, מצא את עצמו ללא הכנסה לתקופת הפגיעה.

 אז מול מי בעצם נחתם החוזה?

"אחרי הבדיקה הראשונית שאכן החברה שאתם עומדים לצאת בשליחותה רצינית ומבוססת, ישנה חשיבות רבה למול איזו ישות משפטית נחתם החוזה, ובעיקר מאיזה מוצא הישות הזו" אומרת גז. "חתימה מול חברה ישראלית תקשה לרוב להוכיח בשלב מאוחר יותר כי שיניתם את מרכז החיים שלכם וקיבלתם בשל כך גם פטור ממיסים". יחד עם זאת, חתימה אל מול חברה יפנית יכולה לחייב אתכם בכללי שיפוט מקומיים שאתם אינכם מודעים אליהם. במקרה של מחלוקת משפטית, חשוב שיהיה ברור היכן מתנהלת המחלוקת הזו ולפי אילו כללי שיפוט".

לגבי תשלומים למוסדות נוספים, אומרת גז כי יש להתייעץ עם מומחה רילוקיישן לפני שמפסיקים לשלם תשלומים לקופת חולים, תשלומים פנסיוניים – זאת על מנת לא לאבד את זכויות הוותק ולא להיות מחוייבים בתקופת הכשרה עם חזרתכם לארץ.

פורסם בגלובס ב 25/7/2011

מאת: צחי הופמן

משתוקקים להילכד ברשת של צייד ראשים ולהתקדם? כיום הסיכויים גבוהים, גם אם אתם לא בכירים ■ כ-20 פניות בשנה למועמד בתפקידים נחשקים מציד ראשים

בשנים האחרונות, יותר-ויותר עובדי היי-טק ניצודים על-ידי ציידי ראשים, המתפקדים כחברות השמה שמתמחות באיתור מועמדים לתפקידים בכירים, או עובדים שנמצאים בעמדות מפתח קריטיות בארגון. ציידי הראשים פועלים לשכנע את אותם עובדים לעבור לחברה אחרת – מבלי שהם עצמם שלחו קורות חיים או פנו לחברת ההשמה.

אם בעבר החברות השתמשו בשיטת ציד ראשים רק בעבור גיוס מנכ"ל או סמנכ"ל, הרי שכיום מאמצים רבים מושקעים גם לצורך איתור עובדים מדרג בינוני, המתמחים בתחומים חמים כמתכנתי אייפון ואנדרואיד. "בשנה האחרונה מספר הפניות הממוצע שקיבל מועמד בתפקידים נחשקים – כדוגמת מתכנת אייפון – מציד ראשים עמד על כ-20 בממוצע בשנה, בניגוד ל-5 עד 7 פניות שקיבל בשנה שעברה", אומרת עינת גז, מנכ"לית We R Hunting  מקבוצת רילוקיישן ג'ובס, העוסקת בציד ראשים ואיתור כישרונות לחברות עם התמקדות בתפקידי ניהול בכירים והתמחויות טכנולוגיות.

לדברי גז, את העלייה המשמעותית בשיעור של כ-30% שחלה בשנה האחרונה במספר המשרות שמוצעות ראשית כל לציידי הראשים, ניתן להסביר גם באמצעות הקושי של מחלקות משאבי האנוש לדלות בפינצטה את המועמד בעל הניסיון המתאים, שעונה לצרכים המקצועיים, וזאת לעתים מבין 10,000 גיליונות ויותר של קורות חיים שנשלחים למשרות נחשקות.

בעבר, עבודת ציידי הראשים הייתה בגדר סוד; כיום המצב שונה לחלוטין. מסקר שעשתה We R Hunting בעת האחרונה בקרב 3,500 מחפשי עבודה עולה כי כ-40% מהמשיבים ענו שהם מקווים ליפול ברשתו של ציד ראשים. "ציד הראשים פעיל בזירות מסוימות, ואחת העיקריות שבהן היא רשת לינקדין", אומרת גז. אי לכך, על העובדים שמעוניינים להגדיל את סיכוייהם לאיתור על-ידי ציד הראשים לעדכן את הפרופיל שלהם ברשת זו באופן תדיר, תוך ציון הנתונים בצורה מדויקת, באמצעות שימוש במילות המפתח הנפוצות: מקצועות, מיקום, שפות, תפקידים וחברות. כמו כן, יש להקפיד כי הגדרות החשבון ברשת כוללות הרשאה לפנות למועמד במייל, אף למי שאינו חבר מדרגה ראשונה.

ציד עובדים לתפקידים בכירים מאוד – כגון סמנכ"לי כספים ופיתוח – מתנהל באופן שונה בתכלית מהאופן שבו צדים עובדים בדרגים זוטרים ובינוניים, בגדר תפירת חליפה שמתאימה למידותיהם הגדולות. "עוד קודם לפנייה אל אותו מועמד, אנו פונים למזמין הציד – החברה, ומבררים האם יש להם עניין לצוד את הפרסונה המסוימת, וזאת בניגוד לאיתור עובדים מדרגים נמוכים יותר; שם, על פי רוב, אין כל צורך לקבל אישור מוקדם לכך", מספרת גז. לדבריה, בשלב השני הם בונים חכה עם שלושה פיתיונות – כלומר מאפיינים את המועמד באמצעות שלושה היבטים: אתגר מקצועי, אופי התפקידים שמילא וחבילת תגמול השכר שבאמצעותה ניתן למשוך אותו. "אין ספק כי מדובר בתחקיר מקדים רציני ביותר, שכולל למידה של התנהלותו מבעד לידיעות ששמו שורבב אליהן בתקשורת, שליפת נתונים ממאגרי מידע ואף לימוד מסודר של פועלו באמצעות ביצוע תחקירים של הסובבים", מסכמת גז.

פורסם בגלובס , 15/8/2011

מאת :צחי הופמן

בסקר שערכה באחרונה רילוקיישן ג'ובס בקרב 500 עובדי חברות סטארט-אפ לשעבר, נמצא כי כ-46% מהעובדים עזבו את מקום העבודה מיד בתום התקופה שעליה התחייבו עם ביצוע האקזיט

האקזיט שביצעו לא מעט חברות היי-טק ישראליות בשנה האחרונה, מאלץ את העובדים שלהן, שרגילים לעבוד במסגרת קטנה ומלוכדת, לעבור לעבוד בארגוני ענק. בסקר שערכה באחרונה חברת רילוקיישן ג'ובס בקרב 500 עובדי חברות סטארט-אפ לשעבר, שעברו לעבוד בחברות היי-טק גדולות לאחר הרכישה, נמצא כי כ-46% מהעובדים עזבו את מקום העבודה מיד בתום התקופה שעליה התחייבו עם ביצוע האקזיט.

מתוך העובדים שהחליטו לא לעזוב את העבודה, כשליש העידו כי נותרו במקום העבודה בעיקר בשל תנאי השכר והנוחות, אך הם אינם מרגישים כל מחויבות לפירמה, והם מוכנים לעזוב את מקום העבודה בכול רגע נתון שבו תצוץ הזדמנות תעסוקתית טובה יותר. כ-6% מהנשאלים, העידו כי הם אדישים לחלוטין לשינוי ולא רואים בו גורם שהשפיע על שביעות רצונם ממקום העבודה.

56% מהנשאלים בסקר סיפרו שהסכימו לעבוד שעות מרובות, לצורך עמידה ביעדים, כאשר עבדו בסטארט-אפ. "האתגר המרכזי של מיזוג עובדי חברות סטארט-אפ לתוך חברות רוכשות גדולות, הוא בחירת הטכניקות באמצעותן ניתן לטפל באובדן תחושת הלכידות הקבוצתית וירידה במוטיבציה נוכח תחושת ההיבלעות בתוך הארגון הרוכש", אומר אבי ניר, מנכ"ל חברת CompVision העוסקת בתכנון ויישום של מדיניות ותהליכים בתחום משאבי אנוש והתגמול.

"ראשית, קיימת האפשרות לקלוט את עובדי חברת הסטארט-אפ ולהשאיר אותם כקבוצה אחת. שנית, כבר הוכח שאין זה בהכרח יעיל להעניק לקבוצה שלמה של עובדים 'נרכשים' את אותה חבילת תגמול. לפיכך, על מנהל משאבי האנוש של החברה הרוכשת לנתח באופן מעמיק את הפרופיל האישי של כל עובד ועובד ולתפור עבורו חליפה שמתאימה למידותיו, עוד לפני המיזוג".

 פתרונות יצירתיים

על פי רוב מקובל שהעובדים בחברה הנרכשת יכולים לממש את כל האופציות שהבשילו עד למועד המיזוג. חברה רוכשת שרוצה לנהוג בנדיבות יתרה יכולה גם לקבוע מנגנון האצה שבו העובדים מקבלים מימוש מיידי של תוכנית האופציות, גם אם זו טרם הבשילה. לצד זאת ניתן לבחון את האפשרות לשלב אופציות של החברה הרוכשת כחלק מחבילת השימור של עובדי המפתח בחברה הנרכשת, ובכך לשדר מסר ברור כי החברה הרוכשת מעוניינת בהם לטווח הארוך.

בסופו של דבר, אומר ניר, הצלחת המיזוג תלויה, בין היתר, ביכולת של מנהלי משאבי אנוש בחברה הרוכשת לבנות וליישם פתרונות רלוונטיים ויצירתיים, הן כלפי הקבוצה הנרכשת, כמקשה אחת, והן תוך התייחסות אישית על בסיס איפיון מוקדם של כל עובד בחברה הנרכשת.

מאת : עידו סולומון , 15/3/2011 , TheMarker

בעקבות רעידת האדמה ביפאן, עובדי היי-טק שהוצבו במדינה מביעים רצון לעזוב את התפקיד ולשוב לישראל, לכל הפחות עד יעבור זעם – כך אמרה אתמול עינת גז, מנכ"לית רילוקיישן ג'ובס, שמלווה פעילות של חברות בעולם ומספקת פתרונות לצורכי רילוקיישן.
לדבריה, עיקר החרדה התעורר בקרב עובדים שביצעו את מהלך הרילוקיישן עם המשפחה, ולהערכתה, ביפאן נמצאות מאות משפחות של עובדים, מרביתם בטוקיו, אך גם בקיוטו, יוקהומה וקובה.
"התחושה של היותם זרים רק התעצמה ויוצרת אי נחת ורצון לעזוב מהר ככל שניתן", אמרה גז. "השבתת שדה התעופה רק מעצימה את החרדה. גם עובדים שאינם מעוניינים לעזוב באופן סופי את המדינה, מוצאים עצמם בפני מצב מתסכל".
לחברות רבות שפועלות מעבר לים אין מערך חירום שמספק מענה לתרחישים כמו רעידת אדמה, אומרת גז. "חברות ישראליות אינן מדריכות את עובדיהן, והן סומכות על מערך החירום של משרד החוץ", אומרת גז. "בארה"ב, למשל, קיים חוק שלפיו החברה חייבת לדעת בכל רגע נתון היכן נמצאים עובדיה. לשם כך החברות נעזרות במערכות און-ליין שמחוברות למסופים של משרדי הנסיעות, שמאפשרים להם לנהל מעקב אחר כל עובד".
לדברי עו"ד חמי לפידור, מומחה לדיני עבודה ממשרד לפידור ושות', אם עובד מביע רצון להפסיק לעבוד בעבודה מסוימת בשל הנסיבות המיוחדות שנוצרו במצב חירום, סביר להניח שהוא יוכל להתפטר בדין מפוטר.
"ככל שהמצב ביפאן מסכן הלכה למעשה את חייו של העובד, או שחלו שינויים מהותיים בתנאי עבודתו, אין המעביד יכול לדרוש ממנו להמשיך לעבוד", אומר לפידור. "עם זאת, רעידת אדמה היא אירוע שמקורו מוגדר כוח עליון, ולפיכך עשויה להתקבל טענת המעביד כי הוא פטור מחובתו לשלם שכר לעובד".

מאת :תני גולדשטיין , פורסם ב Ynet , 15/3/2011
מאות עובדים ישראלים ובני משפחותיהם שוהים במדינה מוכת האסון, רובם בטוקיו. החוק מחייב את המעסיק לחפש לעובד מקום עבודה חלופי ולפצות אותו, ואכן חלק מהעובדים ביקשו לחזור, אך לא כולם. "אני קשור כאן למקום", הסביר אחד מהם
אוהד (שם בדוי) חי בטוקיו עם משפחתו כבר 15 שנה, במסגרת רילוקיישן של חברת ההיי טק שבה הוא עובד. אוהד, כמו מאות עובדים ישראלים אחרים ביפן, יכול לחזור לארץ (כפי שהמליץ השגריר הישראלי) אבל לפי שעה, אין לו כוונה כזאת. "אני ישראלי ומתגעגע לארץ תמיד, אבל לא מתכוון לחזור עד שתסתיים תקופת ההעסקה שלי כאן, בעוד שנתיים לפחות", אומר אוהד לynet-

הוא הוסיף ואמר: "אני קשור כאן למקום, הילדים שלי גדלו כאן וקשורים גם הם למקום, זאת הפרנסה שלי ואני גם לא אוהב את הרעיון של לברוח. היום זה קורה כאן, מחר זה יקרה במקום אחר. כל עוד לא מפנים מפה אנשים, אני כאן".
נראה לי שאם הייתי נמצא קרוב יותר למוקד הרעש הייתי מדבר אחרת. החיים בטוקיו נמשכים פחות או יותר כרגיל. האווירה לא נעימה, יש מחסור במצרכים, הדלק בקיצוב, יש תורים ארוכים בחנויות ואנשים מתנפלים על מוצרים כמו קופסאות שימורים וחומרי איטום, ולא יוצאים לבלות. מזכיר את תל-אביב בזמן מלחמת המפרץ. אבל העיר מתפקדת: הבנקים, החנויות, המסעדות, בתי הספר והמרפאות פתוחים".
העובדים היפנים מגיעים לעבודה?
"הרוב כן, אבל חלק לא. הם משתדלים מאוד להגיע, בגלל המנטליות שלהם, אבל זאת עיר שמבוססת על תחבורה ציבורית ואחדים מהקווים לא פועלים".
במקום עבודתו של אוהד יש גם מספר ישראלים נוספים שגם הם, לטענתו, אינם חושבים לחזור לארץ. עם זאת, הוא אומר: "למי שלא עובד כאן והוא לא הרפתקן שמחפש אסונות, אין מה לחפש כאן. זה לא מקום לטייל בו".
אם היית אמור לעשות את הרילוקיישן ולהגיע ליפן השבוע, היית מגיע?
"יכול להיות שהייתי משאיר את המשפחה בישראל, אבל לא הייתי מבטל את הרילוקיישן".

"הכינוי 'מדינת סמוראים' מתגלה כעת במלוא עוצמתו", אומר ורד פרבר מנכ"ל Asia Knowledge חברת ההשמה המתמחה ברילוקיישן של ישראלים באסיה. "יש שם אווירת לכידות והעובד היפני לויאלי לפירמה וחושב כל הזמן על הקבוצה והחברה ורק אחר כך על עצמו. מבחינתם, אם יש להם תחבורה לעבודה, לא יעלה על הדעת שלא להגיע כל עוד לא נתנה הוראה מפורשת. ייתכן שהאווירה הזאת משפיעה גם על הישראלים שנמצאים שם".
"חברות לא יודעות היכן נמצאים העובדים"
אבל לא כל העובדים הישראלים ביפן מגיבים לאירועים כמו אוהד. חברת רילוקיישן ג'ובס – המספקת שירותים לסיוע בהצבת עובדים בחו"ל – מדווחים כי הם מוצפים בפניות של עובדים, רובם אנשי הייטק, שמבקשים לעזוב את התפקיד ולשוב ארצה.
"עיקר החרדה התעוררה בקרב עובדים שביצעו את מהלך הרילוקיישן עם המשפחה", אומרת מנכ"ל רילוקיישן ג'ובס עינת גז. "רבים מבני הזוג והילדים של העובדים מגלים חרדה קיצונית ורוצים לעזוב מהר ככל האפשר. התחושה הקיימת אצלם בלאו הכי, שהם זרים, הועצמה כעת עוד יותר. הבעיה היא שלמרבית החברות אין מערך חירום שיודע לתת מענה לתרחישים קיצוניים כמו רעידת אדמה. המעסיקים אינם מדריכים את העובדים כיצד להתמודד עם מצבי חירום וסומכים על מערך החירום של משרד החוץ שיעשה זאת מרצונם".
סקר שערכה רילוקיישן ג'ובס לאחרונה גילה נתון מדאיג: ב-40 מתוך 50 חברות הייטק ישראליות גדולות(80%) אין רשימה מסודרת ומעודכנת שאומרת להנהלה היכן נמצא כל עובד ברגע נתון. לא בטוח שהנתון הזה קשור לעובדים שמוצבים באופם קבוע ברילוקיישן ביפן, אבל הוא מראה שהחברות אינן ערוכות למצבים קיצוניים.
"בארה"ב יש חוק שמחייב כל חברה לדעת היכן נמצאים עובדיה. חוסר הידע עלול לגרום לכאוס. כשהיו מהומות בגינאה, על סף מלחמת אזרחים, החברות התקשו לחלץ את העובדים במשך זמן רב ובסוף נאלצו לשכור חברת תעופה צרפתית שחילצה את כולם במיוחד ולשלם הון עתק".
מה הן זכויות העובדים במצבים כאלה? עורך הדין חמי לפידור טוען כי במקרה שהסניף המקומי של החברה אינו מתפקד והעובדים מושבתים, המעסיק לא חייב לשלם להם שכר. "עם זאת, המעסיק צריך להציע לעובדים המעוניינים בכך לעבור לעבוד באתר חלופי, אם יש לו כזה", אומר לפידור. "אם זה לא מתאפשר, הוא יכול לאפשר לעובד לבחור אם לשהות בחופשה ללא תשלום עד לשיקום מקום העבודה, או להתפטר ולחזור לארץ ולקבל פיצויים כאילו פוטר".

מנתוני רילוקיישן ג'ובס, העוסקת בהשמת עובדי הייטק בחו"ל, עולה כי הזינוק במשכורות היה חד מאשר בארץ – אך העובדים שעברו סבלו מקיצוץ בתנאים הנלווים

לדוגמה, מהנדס תוכנה במקצועות Java ו-C++, בעל כשלוש שנות נסיון, ירוויח השנה 6,500 דולר בחודש בממוצע, לעומת 5,750 דולר בממוצע בשנה החולפת. מקבילו העובד בישראל קיבל העלאה ממוצעת של 1,000 שקל בלבד, ושכרו הממוצע יעמוד על 15 אלף שקל.

ראש צוות פיתוח תוכנה בחו"ל יוכל לשדרג את שכרו ב-500 דולר בממוצע לרמה של 7,500 דולר, ביחס לעלייה ממוצעת של 2000 שקל בישראל, עד לרמה של 23 אלף שקל בממוצע.

חוזרים לגייס בכירים?

עם זאת, לא הכל נוצץ ברילוקיישן: בשנה החולפת נמשכה המגמה שהחלה ב-2009, של פגיעה בתנאים הנלווים לשכר. בין היתר מדובר על קיצוץ בהיקף הטיסות השנתיות, 3-2 בממוצע, וכן קיצוץ בתשלומים עבור בתי ספר לילדים.

גם תקופת הרילוקיישן הפכה למוגדרת מראש וקצרת טווח, בין חצי שנה לשנה וחצי, ולא לתקופות של שנים כפי שהיה נהוג עד שנת 2008. נוסף על כך, החברות התמקדו בגיוס רווקים או זוגות ללא ילדים בלבד, בין היתר הקשיים המתמשכים בהשגת היתרי עבודה בחו"ל.

ובכל זאת, "רילוקיישן ג'ובס" מדווחת על חזרה מסוימת לגיוס בכירים ברבעון האחרון של 2010, יחד עם החזרת משפחות לרילוקיישנים ועלייה מתונה בשכר הממוצע. שכרו של מנהל סניף של חברה ישראלית בחו"ל עלה מ-8,000 דולר בממוצע ל-8,500 דולר, בהשוואה לעלייה של 2,000 שקל בשכרם של מנהלי מרכזי מו"פ בישראל, ל-33,500 שקל.

גם הבונוסים עושים קאמבק: מרבית החברות שנדגמו בסקר דיווחו כי 2010 היתה שנה טובה מהמצופה והם יחלקו לעובדיהם בונוסים שיהוו כ-10% מהשכר השנתי, לעומת 2009 שבה צומצמו הבונוסים. רילוקיישן ג'ובס דגמה 4200 משכורות ב-24 חברות, ועשתה שימוש בנתוני ההשמה המדווחים לה. מהנדס תוכנה שיחפש עבודה בחו"ל יוכל לשדרג את תנאיו ביחס לתנאים שהוצעו על רילוקיישן בשנה שעברה: חברת רילוקיישן ג'ובס, שמתמחה בהשמת עובדי הייטק בחו"ל, מצאה כי השכר הממוצע של מהנדס תוכנה ברילוקיישן עלה בכ-750 דולר במהלך השנה החולפת. תהליך דומה מתרחש גם בארץ, אך הגידול הרבה יותר מתון.

08.7.2010 ,מאת: עידו סולומון, דה- מרקר

השפעות המשבר הפיננסי העולמי לא פסחו על העובדים הישראלים המוצבים בחו"ל. שכרם של עובדי הרילוקיישן וכן התנאים הנלווים ירדו ב-2009 בשיעור של 10%-30% לעומת השנה הקודמת, כך עולה מסקר שערכה חברת רילוקיישן ג'ובס, בקרב חברות היי-טק, טלקום, נדל"ן, חברות פרויקטים ואחזקות וחברות תעשייה.

מנהלי התחום בחברות גדולות מציינים דרכים נוספות לחיסכון בכל הקשור להשמת עובדיהן בחו"ל, מעבר להורדה בשכר: שליחת עובדים בגפם – ללא משפחות, קיצוץ במספר הביקורים בישראל במהלך השהות וקיצור הביקורים בחו"ל של בני המשפחה. מנתוני הסקר עולה כי חשבים, כלכלנים ומנהלי כספים ספגו ירידות של 10%-20% משכרם, ובעלי תפקידים בתחום ההנדסה האזרחית (מנהלי פרויקטים ומהנדסים) ספגו ירידה של כ-30%, בעיקר בגלל התפוצצות בועת הנדל"ן במזרח אירופה ובארה"ב, שהביאה לעצירה וביטול של פרויקטים. אנשי לוגיסטיקה ותפעול הפסידו כ-20% משכרם לעומת 2008.

ענף ההיי-טק, אחד היצואנים הגדולים של כוח אדם מישראל לרחבי הגלובוס, נפגע גם הוא. מנכ"ל או מנהל סניף של חברה קטנה או בינונית נאלץ לוותר על כ-10% משכרו. מנהלי פרויקטים בתחום הטלקום ומנהלי לקוחות ספגו ירידה של 15% ומתכנתים ספגו ירידות בשכרם בשיעור של 15%-25%, בעיקר בתחומי ה-JAVA ו-C++.

לדברי עינת גז, מנכ"ל רילוקיישן ג'ובס, רבים העדיפו לסרב בשנתיים האחרונות למעבר. "בתפקידים בכירים השכר נפגע בצורה משמעותית וחברות העדיפו לבנות מודלים לתגמול המבוסס על בונוסים וביצועים בשטח", אומרת גז. "גם חבילות הנלוות לרילוקיישן נפגעו כשמרכיבי המשפחה, דוגמת חינוך יקר לילדים או מספר הטיסות לישראל, קוצצו מאוד או בוטלו".

שמעון רודד, ראש אגף משאבי אנוש והדרכה במשרד החוץ, סיפר שלהבדיל מבעבר כיום יותר עובדים נוסעים לשליחויות בחו"ל בגפם גם כשמדובר בתקופות ארוכות של שלוש וארבע שנים. "נדרשנו להתאים את עצמנו למציאות ובמקום לשלוח משפחות שלמות אנחנו משתדלים לספק מעטפת תומכת, למשפחה שנשארת בישראל ולעובד בחו"ל. אם זה סיוע פסיכולוגי ואם מבחינת מספר הפעמים שמתירים לעובד להגיע לישראל. אם בדרך כלל התרנו ביקור אחר או שניים, כיום מאפשרים שלושה או ארבעה ביקורים לעובד בישראל או שמאפשרים למשפחה לבקר את העובד".

"באחרונה היינו צריכים לשלוח עובד לסין לתקופה מסוימת ובדקנו מי מהעובדים הצעירים יותר יכול לנסוע כי לימודים של ילדים מייקרים את השליחות מבחינה תקציבית", סיפר אליעזר קלאי, מנהל גלובלי של תגמול והטבות בחברת NDS. לדבריו החליטו בחברה לקצר נסיעות ולדאוג שלא יימשכו יותר מחצי שנה כדי לחסוך בהוצאות המסים.

גליה אלינסקי, מנהלת מחלקת ניוד עובדים עולמי באינטל ישראל, הסבירה שגם כיום לרילוקיישן תפקיד מכריע בקידומו האישי והמקצועי של העובד בחברה, אך להבדיל מבעבר, עובדים רבים, בעיקר בני דור ה-Y, אינם ששים לעקור את מקום מושבם אל מעבר לים. "פעם היה ברור שאם אתה מציע למישהו רילוקיישן הוא לוקח את ההזדמנות. כיום יש אנשים שרודפים אחרי תפקידים בחוץ ותופרים לעצמם משימות, ואחרים, שבוררים את הנסיעות.

"בגלל שהפערים הכלכלים הצטמצמו והעולם נהפך לקטן ונגיש, בשביל לחיות חצי שנה באמריקה לא צריך לעבוד באינטל. הרבה פעמים צריך להסביר לעובדים שהם מקריבים את הנוחות אבל יחזרו עם תפקיד חדש ואופק לקריירה".

מאת : ענת כהן, 15/8/2010 (גלובס)

המשבר האחרון הוליד תופעה חדשה בשמי התעסוקה המקומית: ישראלים טסים לעבוד בחו"ל בין שני לשישי, וחוזרים בסופ"ש למשפחתם בארץ. לגישתם, למרות הקשיים, זה דיל מצוין, בעיקר לאלה שחצו את גיל 45. איפה הבעיה? המומחים מסבירים

הדי הנפץ של משבר 2009 הולידו תופעה חדשה בשמי התעסוקה: ישראלים נוסעים מעבר לים, לרוב למדינות אירופה, כדי לעבוד בנכר בין יום שני ליום שישי וחוזרים בסופי השבוע למשפחתם בארץ.

אם תשוחחו עם עובדים שבחרו בפורמט העבודה הזה הם לא מתלוננים: מבחינתם שגרת החיים החדשה היא לנסוע לעבודה במשך חמש שעות, שכוללות נסיעה לשדה התעופה פלוס טיסה. הסדר עבודה מתיש – כן, אבל במקביל הוא מתגמל.

איך נראים החיים על הקו? למי פורמט העבודה הזה מתאים? מה אומרות חברות ההשמה המתמחות בתחום הרילוקיישן לטווחים קצרים? ואילו מוקשים מצפים לגיבור הדרכים בשדה המשפט והמיסוי? עובדים ישראלים שעובדים בשיטה זו, מנהלות חברות השמה בתחום ומומחי משפט ומיסוי – משרטטים את תמונת המצב.

העובדים

"זה אסקפיזם: בריחה ממקום עצבני, לתרבות ארגונית מפרגנת"

עומר (השם המלא שמור במערכת), בן 42, נשוי 2, עולה על המטוס לגרמניה מדי יום שני בבוקר וחוזר לארץ בימי חמישי

"אני לא הישראלי היחידי שבחר ברילוקיישן קצר טווח, ולתחושתי המגמה הזו מתעצמת: על המטוס אני פוגש את אותם 'פרצופים' ישראלים בטיסות הלוך ובטיסות חזור, כל אחד מועסק במקום אחר בגרמיה בין שני לשישי, וכיוון שאנחנו נוסעים וחוזרים באותן טיסות אפילו נוצר בינינו הווי. לפחות במקרה שלי יש בפורמט העבודה הזה סוג של אסקפיזם: אתה בורח ממקום חם, מזיע ועצבני כמו ישראל, לסביבת עבודה רגועה, מנומסת, עם תרבות ארגונית מפרגנת יותר. גם השכר גבוה יותר בכ-50% לעומת החלופה שהייתי מוצא במשרה דומה מקומית. אבל מבחינתי, היתרון היחסי העצום מונח בעיקר באופקי הקידום. האפשרויות להתקדם בתאגיד גדול בחו"ל הרבה יותר גדולות יחסית לביצה המקומית".

למה לא לעבור לפרק זמן ממושך ולקחת את כל המשפחה איתך?

"ישראל היא הבית שלנו. היא העוגן. אני אוהב את האווירה של סופי השבוע עם החברים והמשפחה, ואני לא רוצה להתנתק או לנתק את ילדיי מכאן. למעשה, באופן העבודה הזה אני נהנה משני העולמות. בהיבט המשפחתי יש אמנם מחיר של געגועים, אבל יש גם יתרון: שגרת חיים כזו מונעת סטגנציה בזוגיות. הפורמט המתחזק הזה של רילוקיישן קצר טווח כדאי יותר גם למעסיק הגרמני שלי: אני יכול להעיד על עצמי, כישראלי שנמצא שם ארבעה-חמישה ימים במהלך השבוע, שההספק העבודה שלי הוא של 10 ימים. כשהמשפחה לא מצויה לידך אתה מוצא את עצמך עובד מבוקר עד לילה, בלי להתחשבן על שעות".

מה כדאי לישראל ששוקל לעבור לאורח חיים כזה להדגיש בראיון העבודה?

"הטיפ הכי חשוב הוא להבליט את הערך המוסף שלו בנושאים של שיווק, מכירות ויזמות. בנוסף, כדאי מאוד להעביר למראיין את המסר שאתה אדם שיודע לנהל את עצמו לבד ושיש לך יכולת להנהיג את עצמך. אלו הם שני הערכים המרכזיים שמעסיקים שם מחפשים אצל עובדים ברילוקיישן קצר טווח".

"זה מעייף, אבל שם מוצעים לך הרבה יותר אופקי קידום"

א' כ' (השם המלא שמור במערכת), בן 31, רווק, מהנדס אנרגיות חלופות, עבד עד לא מכבר ברומניה בין שני לשישי

"ההזדמנויות שם הרבה יותר גדולות ומעניינות. השווקים חדשים, ומוצעים לך הרבה יותר אופקי קידום לעומת ההיצע בארץ. אמנם מעייף לטוס שלוש שעות לכל כיוון מדי שבוע ולהתייצב שעתיים נוספות לפני בשדות התעופה, אבל באיזשהו שלב אתה נכנס למין רוטינה ולהלך מחשבה שאתה נוסע חמש שעות לעבודה לכל כיוון מדי שבוע. מתרגלים לזה, מה גם שהחלופה הזו התגלתה כפתרון לבעיית התעסוקה אצל ישראלים מוכשרים שלא מצאו עבודה מסיבות טכניות מטופשות בארץ".

למה הכוונה?

"מהשיחות שלי עם הישראלים שטסו איתי קבוע כל שבוע לעבודה ברומניה גיליתי, שהרבה מאוד בני 40 פלוס נוקטים באופציה הזאת כיום, כשבארץ הם חווים את מחסום הגיל. עבורם, הסדר העבודה הזה היא דרך מצוינת לשינוי קריירה ולמציאת עבודה, כיוון שבאירופה אוהבים דווקא שיערות אפורות. הניסיון נתפש שם כיתרון, בשעה שכאן אנשים מעל גיל 40-45 נפסלים על הסף, בעיקר בהיי-טק".

מה אתה אומר למועמדים ישראלים שרוצים למצוא עבודה כזו?

"ישראלי שרוצה לעבוד בחו"ל בין יום ב' ליום ו', חייב להגיע למעסיק בחו"ל מפוזיציה של רקע ניהולי-שיווקי או עם ניסיון מוכח במכירות. כל מי שיודע למכור, שווה לחברה בחו"ל הרבה מאוד כסף. למרות שרילוקיישן קצר טווח מאוד מועדף היום על מעסיקים בחו"ל, עדיין יש להם עליך עלויות של כלכלה, דיור וטיסות שבועיות. כמועמד, אתה חייב להצדיק את העלויות הללו ועם המיינדסט הזה צריך להגיע לראיון. אם, למשל, אתה מציע שירותים שלא מחוברים ישירות ומידית לשורה התחתונה (תוכניתן זוטר, למשל), אין לך באמת יתרון יחסי על פני עובד מקומי".

חברות ההשמה

"עובדים שחצו את קו ה-40 מקבלים שם פור"

אורית זיו, מנכ"ל דואט חברת השמה, איתרה את המגמה ופתחה השנה בפעילות של רילוקיישן קצר טווח לישראלים

"כל מנהל יגיד, שחרף הדיבורים האופוריים שנשמעים פה ושם על צמיחה, המשבר הכלכלי ממש לא מאחורינו. ואף יותר מכך: הם יגידו, שהפיצוץ הגדול עוד לפנינו. אני חשה את זו מהשטח: כשמגיעים אליי מחפשי עבודה מתוסכלים, הם קובלים על כך ששוק העבודה לא מספק להם 'בשר'. במקביל, אני מקבלת היום הרבה פניות של פירמות גלובליות המבקשות לאתר עובדים שווים במגוון משרות כמו ניהול, פיתוח עסקי, כספים, ניהול בתי-מלון ומשרות בענף האינטרנט כמו SEO או גיימינג. שתי התופעות הללו הוליד אופנה חדשה אצל מחפשי עבודה בארץ: להתנייד לחו"ל בין שני עד שישי, ללא בת הזוג והילדים. בעקבות אופנה חדשה זו הסטתי גם אני את פעילות משרדנו בכיוון של 'רילוקיישן לשבוע'. במסגרת פעילותנו החדשה, אני גם מוצאת את עצמי על הקו לאירופה כמעט מדי שבוע, ועל המטוס ביום חמישי אני פוגשת את הישראלים שעלו איתי אליו ביום שני בבוקר. מאז תחילת 2010 אני מזהה עלייה של 50% במוכנות של המועמדים לעבוד בהסדר כזה".

מהו פרופיל העובדים הללו? באלו מדינות זה שכיח?

"לרוב בגרמניה, בבלגיה, בשוויץ, באנגליה, באסטוניה, ברומניה ובבולגריה. גם בהונג-קונג ובסינגפור יש ביקוש לישראלים, אבל שם הרילוקיישן הוא לשבועיים-שלושה בגלל המרחקים.

"אשר לפרופיל העובדים, הם בעיקר גברים בגילאי 40-50, אנשים שמחזיקים בניסיון ניהולי או טכני ברמה גבוהה, ומועמדים שהם Over qualified. צריך להבין, שבאירופה לא רק שהמעסיקים יותר פתוחים לסוגיית הגיל, אלא שעובדים שחצו את קו ה-40 מקבלים שם אפילו פור. לכל ישראלי מוכשר שנדחה כאן על הסף בגלל גילו, יש סיכוי למצוא עבודה בכירה, רווחית ומהנה. גם תנאי הסף לקבלת משרה בחו"ל הם הרבה יותר נמוכים יחסית לארץ. למשל, יש שם פחות דגש על תנאי סף של השכלה אקדמית. גיליתי גם, ששם המעסיק מסתכל עניינית על הניסיון המקצועי והרקע, בלי מכוני מיון, מבחני סינון, תרגילי דינמיקה קבוצתית וקשקושים. ככלל, מעסיקים באירופה נותנים למועמד קרדיט בעיקר לניסיון. בהיבט האישי משפחתי יש אמנם רוב לישראלים רווקים, גרושים, אלמנים או פרודים, אבל גם אנשים צעירים בגילאי 30 נשואים עם ילדים קטנים גילו את התועלות של רילוקיישן בין שני לשישי ונכונים לזה".

מה הם אומרים לך לגבי מחיר הניתוק מהמשפחה?

"שממילא בארץ הם עובדים מבוקר עד ערב ולא רואים את המשפחה. הם גם מספרים, שכשהם עבדו בארץ בחברות גלובליות הם ממילא חיו על הקו ונסעו לעתים תכופות לחו"ל, אלא שבהסדר זה הם נהנים מעבודה ששכרה בצדה, עם תגמול של כספי של 50% לפחות בתוספת השכר לעומת תפקיד דומה בארץ, כשהפירמה בחו"ל גם דואגת להם למגורים, לכלכלה ולטיסות. הרבה ישראלים מסבירים שמעז יצא מתוק: המשבר הכלכלי הכריח אותם לחפש פתרונות יצירתיים למציאת עבודה. בהסדר זה העובד לא מתנתק מהמשפחה והוא נהנה מסוג של ונטילציה. המחיר מונח בשני מישורים: מעייף מאוד לטוס הלוך ושוב מדי שבוע, והם גם עובדים הרבה יותר קשה וסביב השעון. מבחינת המעסיק זה פנטסטי, העובד זמין לו, כיוון שהעבודה הופכת כל עולמו באותם ימים".

"הם לא מחזיקים מעמד יותר משנה"

עינת גז, מנכ"ל רילוקיישן ג'ובס, חושבת שניוד קצר טווח לא תמיד משתלם לפירמה

"אני מוצאת בשיטת ה'רילוקיישן בלי רילוקיישן' (ניוד עובדים לימים ספורים לחו"ל) יותר חסרונות מיתרונות, הן עבור העובד והן עבור הפירמה. מנקודת מבטו של העובד, החיים על הקו שוחקים מאוד; ואני יכולה לספר מהיכרות עם אותם אנשים מתניידים, שהם לא מחזיקים מעמד יותר משנה. הפגיעה באיכות החיים משמעותית, ובנוסף לכך איני משוכנעת שההטבה הכספית שניתנת על המאמץ המיוחד הזה תשתלם.

"עובדים שוכחים לקחת בחשבון שבפורמט כזה הם לא נהנים מהטבות המס שמאפיינות עובדים בחו"ל. בגדול, תקרת המס באירופה עומדת על 27%-35%. בארץ היא עומדת על 48%. אבל פורמט עבודה כזה לא נכנס לקטגוריה של 'ניתוק תושבות', שכן עדיין מבחינת רשויות המס בארץ מרכז החיים של העובד הוא בישראל. אם הוא עובד במדינות שאין להם אמנת מס עם ישראל, העובד עלול לשלם מס פעמיים".

למעסיק זה משתלם?

"גם מנקודת מבטה של הפירמה, פורמט עבודה של שני עד שישי בחו"ל לא משתלם בהכרח בטווח הארוך כפי שהן נוטות לחשוב. אמנם נכון שחלופה זו זולה לעומת האלטרנטיבה של ניוד העובד עם כל משפחתו לתקופות ארוכות, אבל בהסדר עבודה כזה תחלופת העובדים גבוהה מאוד בגלל השחיקה והעייפות. בנוסף, יש פירמות שמעדיפות לנייד עובדים לתקופות קצרות (שני עד שישי) כדי לחסוך בעלויות אשרת העבודה שלו, אבל כשהחברה מוציאה עובד לתקופות קצרות ללא אשרות נכונות היא גם חושפת את עצמה לתביעה ממנו. כמו-כן, עלול להיגרם לה נזק כלכלי במדינת היעד".

סוגיית המיסוי

"תהליך המיסוי מסורבל, לעומת רילוקיישן מלא"

עו"ד ורו"ח רמי אריה לא בטוח שהסדר עבודה בין שני לשישי בחו"ל על בסיס קבוע כדאי לעובד מבחינת מיסוי

"עובדים ישראלים שבוחרים בפורמט עבודה כזה עלולים למצוא עצמם בבעיית מיסוי שנוגעת לשאלת מרכז החיים שלהם. מצד אחד, יש להם דירה קבועה בחו"ל ושהייה של 5 ימים בשבוע שם לצורכי עבודה, אבל הם עדיין תושבי הארץ. אם הם מועסקים במדינה שאין לה אמנת מס עם ישראל, הם עלולים ליפול לבעיה של כפל מס. אם קיימת אמנת מס במדינה שבה הם עובדים, היא תסדיר את חלוקת המס בין שתי המדינות: העובד ישלם מס למדינה שבה העבודה מתבצעת (היא זו שמנכה מס ראשונה), והוא יידרש להגיש דיווחים לרשויות המס הישראליות מדי חצי שנה ובסוף השנה כדי לבקש זיכוי על המס ששולם בחו"ל. כלומר, תהליך זה מסרבל את העובד לעומת החלופה של רילוקיישן מלא שמונעת את המיסוי בישראל.

"מוקש נוסף בהקשר זה עלול להתרחש כשעובד ישראלי מועסק בחברות אופשורינג (למשל, בחברה בגיברלטר או בקפריסין שמעסיקה אותו ברומניה). במקרה כזה העובד הישראלי לא כפוף לחוקי המיסוי ברומניה ויקבל את הברוטו כנטו. כשהוא מגיע לארץ הוא סבור בתום לב שאין עליו חובת דיווח לרשויות המס בארץ, כיוון שעבד בחברת אופשורינג. זוהי שגיאה. עם הזמן הרשות להלבנת הון עלולה לעלות עליו, וגם אם פעל בתום לב עדיין הוא עבר עבירה פלילית".

"ההטבה בזיכוי על האש"ל"

עו"ד אריה לייבוביץ', מומחה למיסוי בינ"ל, דווקא חושב שזה כדאי

"ההטבה המרכזית של עובד כזה מונחת בזיכוי על האש"ל. מבלי שהוא יידרש להציג הוכחות לתיעוד ההוצאות שלו בחו"ל, הוא מקבל אוטומטית זיכוי של 90 דולר ליום. זאת, למרות שהמעסיק מממן לו את הדיור, הכלכלה והטיסות באופן מלא. בחישוב חודשי מדובר בכ-1,800 דולר זיכוי במס, סכום משמעותי מאוד, שעליו הוא יכול להזדכות כשהוא מציג למס הכנסה את הדו"ח השנתי".

המוקש המשפטי

"העובד עלול למצוא עצמו עם כתם בדרכון, שיקשה עליו להיכנס שוב לאותה מדינה"

עורך-הדין עמית עכו, ממשרד קן תור עכו, מומחה לאשרות עבודה ורילוקיישן, מתריע מפני מוקש שעלול להזיק לעובדים המתניידים לתקופות קצרות

"מעסיקים ישראלים רבים מנסים ללכת בשיטת 'מצליח' כדי לחסוך בעלויות של אשרות עבודה בחו"ל. אני מכיר גם חברות מובילות במשק ששולחות ביודעין עובד מטעמן לעבוד מספר ימים בחו"ל, ומנחים אותו כיצד לדבר עם ביקורת הגבולות כדי להימנע מלשלם אשרת עבודה. למשל, אם הוא מגיע לצורכי התקנות לוויין, הם יתדרכו אותו לומר 'שהוא מגיע לצורך פגישת עסקים'".

פירמות לוקחות על עצמן סיכון כזה?

"מנקודת המבט של הפירמה, יש כאן ניסיון לחסוך בתהליך המסובך והיקר יחסית של קבלת אשרת עבודה. אגרה כזו יכולה לנוע בין 1,700-3,000 דולר, וכן בתשלום לעו"ד שנע בין 2,500-3,000 דולר. בנוסף, לוקח שבועיים-שלושה להסדיר תהליך כזה בבריטניה, ו-5 חודשים בספרד ובאיטליה. מעסיקים רוצים להימנע מהסרבול הזה ולוקחים סיכון מחושב. כך הם נוטלים על עצמם סמכות שאין להם, ושולחים את העובד לחול מבלי להסדיר לו אשרה מסודרת כחוק. בסופו של דבר העובד עלול למצוא עצמו עם כתם בדרכון, שיקשה עליו להיכנס שוב לאותה מדינה ולמדינות אחרות, כיוון שהיום יש הסכמים למניעת כניסת עובדים עם Denied entry בין מדינות אירופה וארה"ב. הסיכון קיים במיוחד במשרות רילוקיישן קצרות טווח, כשהנסיעות תכופות ועלולות להקפיץ חשדות בביקורת הגבולות".

מהי המשמעות לעובדים בהקשר זה?

"אם המעסיק שולח אתכם לעבוד ימים ספורים בחו"ל, תבעו ממנו לדעת האם אופי הביקור נערך על גבי ויזה מתאימה. קרי, ודאו שאתם לא נשלחים על ויזת תייר כשאתם עובדים בפועל, גם אם מדובר בימים קצרים. הסדרת האשרה המדויקת תימנע צרות עתידיות שאתם תישאו באופן אישי".

3 טיפוסים שאינם מתאים לרילוקיישן 5 ימים בחו"ל

1. האובססיביים לנוחות.

כשמועמד מציג בראיון שאלות כמו "האם יש מגרש גולף/טניס/בריכה ליד הדירה שאתה מסדר לי?', "האם יש חנות טבע בסמוך?" וכו', צריכה להידלק למעסיק נורה אדומה. למשרות כגון אלו מחפשים אנשים אדפטיביים, שתפישתם היא "העולם הוא ביתי", ואנשים שיכולים לחיות ממה שהם מביאים במזוודה. מחפשים אנשים קלים לניוד, שיודעים להסתגל מהר לכל סביבה. לא את הפיינשמקרים

2. הקטנוניים.

מועמדים שישאלו בראיון "אם הטיסה מתעכבת בשלוש שעות, האם תשלם לי שעות נוספות?", לא מתאימים. עבודה בין שני לשישי בחו"ל נוטה להיות מסביב לשעון. זוהי עבודה מאומצת, שדורשת נכונות לעבוד קשה מבלי להרגיש פראייר. מצבים שבהם הטיסה תתעכב לא רק בשלוש שעות אלא גם ביום שלם, הם לחם חוק. מעסיק לא רוצה אצלו עובד שלא יכול לחיות בשלום עם בלת"מים.

3. הטרמפיסטים.

אלה הם המועמדים שישאלו בראיון: "האם בעוד חצי שנה אוכל לנהל את העבודה מישראל? או להוריד את תדירות הטיסות?". אנשים כאלה מחפשים קיצורי דרך לפני שהתחילו. הם לא מבינים שחלק אינטגרלי בהסדר העבודה הזה הוא נוכחותם בשטח.