פורסם בדה מרקר ב19.8.2011

מאת: גיא גרימלנד

הישענו לאחור. קחו לעצמכם כמה רגעים ועצמו את העיניים. חזרו לרגע שבו השתחררתם מהצבא. לרגע שבו בחרתם מקצוע. לרגע שבו למעשה קבעתם את הקריירה שלכם, את המשכורת ואת יכולתכם לעמוד בעלויות המחיה בעשרות השנים הבאות. האם הייתם בוחרים אחרת?

את התרגיל המחשבתי הזה קל לעשות בתעשיית ההיי-טק. זהו מגזר גלובלי שמאפשר לכל בעל כישורים טובים ורמה גבוהה באנגלית לבחור מדינה לעבוד בה – ישראל או ארה"ב. עשרות אלפי ישראלים בתעשיית ההיי-טק מתגוררים במרכזי ההיי-טק של ארה"ב בעמק הסיליקון, בבוסטון, בטקסס ובניו יורק. עזבו לרגע את העניין התרבותי והמשפחתי, שלהם כמובן משקל רב, והתייחסו רק לפרמטר הפיננסי – איפה יהיה לכם קל יותר לחיות?

"הקפיצות ברמות השכר בארה"ב תלויות בוותק ובתפקיד ויכולות לעלות ב-15%-20% כל שנה", אומרת עינת גז, מנכ"לית חברת רילוקיישן ג'ובס, המתמחה בגיוס והשמת עובדים למשרות רילוקיישן בהיי-טק. "כך, מהנדס שהרוויח 100 אלף דולר בשנה הראשונה ירוויח כ-115 אלף דולר בשנה השנייה, וברגע שיעבור לתפקידים ניהוליים ירוויח כ-150 אלף דולר. בנוסף לשכר בסיס, תוכניות הבונוס השנתיות המקובלות הן כ-15%-25% מהשכר השנתי. בישראל, לעומת זאת, חבילות השכר יעלו במדרגות נמוכות יותר של 8%-10% בשנה".

כמובן שההבדלים בין ההיי-טק הישראלי לאמריקאי לא מתמצים בשכר, אלא גם בטיב חוזה העבודה, ביטוח הבריאות, עלויות החינוך, המחיה, המיסוי וההכרה בהוצאות אישיות  שני היי-טקיסטים, שהחלו את דרכם כמתכנתים, מספרים לנו על מסלולי הקריירה המקבילים שלהם – האחד בארה"ב והשני בישראל.

מוציא 10,000 דולר בחודש – וחוסך

שחר גרינברג, 38, נשוי + 3, בחר לעבור לעבוד בארה"ב. הוא מעיד כי החל את דרכו בהיי-טק הישראלי די במקרה. "לא היה לי ברור אם כדאי לי ללמוד מחשבים, ראיית חשבון או מינהל עסקים, ובטח שלא ידעתי מה אעשה לאחר 12-14 שנה, כלומר כיום. בתיכון למדתי מחשבים ואחרי הצבא עבדתי קצת כמתכנת בחברות סטארט-אפ שקשורות לתחום האינטרנט, כך שהיה לי רקע מסוים. לבסוף החלטתי ללמוד תואר ראשון במדעי המחשב במכללה האקדמית תל אביב-יפו".

באותם ימים התגורר גרינברג עם שותפים בדירות שכורות בתל אביב. "גרתי שנתיים ברחוב שנקין ולאחר מכן ברחוב מזא"ה", הוא נזכר. "עבדתי תוך כדי התואר כדי לממן את עצמי. ניהלתי רשתות מחשוב בשתי חברות סטארט-אפ. 50% מהזמן הייתי עסוק בעבודה ו-40% בלימודים. הצלחתי להרוויח מספיק בשביל לשלם שכר דירה וקיבלתי קצת עזרה מההורים. אני לא זוכר אף אחד מהאנשים שלמדו אתי מדעי מחשב במכללה שלא עבד תוך כדי התואר".

בין 1997 ל-2000 עבד גרינברג בחברה בשם STS. באותה תקופה הוא הרוויח 10,000 שקל בחודש והתגורר אצל ההורים במבשרת ציון. "כמה חודשים אחרי שהתחלתי לעבוד כמתכנת החברה נרכשה על ידי נייס. עברתי לעבוד ביפאן במסגרת הסכם החלפת עובדים. אם העניינים היו מסתדרים הייתי נשאר שם שלוש שנים, אבל לבסוף עזבתי לאחר תשעה חודשים. היה לי קושי תרבותי להתחבר לחברה היפאנית, אף שזאת היתה חוויה מדהימה לגור בטוקיו. שכרו לי שם דירה וחסכתי הרבה כסף, משהו כמו 100 אלף שקל. ההוצאות היחידות שלי היו על אוכל, בגדים ובילויים".

לאחר שעזב את טוקיו וחזר לישראל, הכיר גרינברג את אשתו מירי ושב לעבוד בנייס, הפעם לא כמתכנת אלא כעובד קבוצת השירותים המקצועיים (professional service),שעוסקת בשינוי ושיפור המוצרים לאחר מכירתם ללקוחות. משכורתו עלתה ל-15 אלף שקל ברוטו, והוא החל לבלות יותר על קו ישראל-מזרח אסיה. באותה תקופה התגורר גרינברג עם אשתו במושב חגור שבשרון ושילם דמי שכירות של 570 דולר בחודש. אשתו עבדה כמדריכת אירובי בקיסריה ובמודיעין. "במשך שלוש שנים ביליתי מחצית מהזמן בחו"ל", הוא מספר, "וב-2004 התחלתי לחשוב על רילוקיישן".

בספטמבר 2004 עברו בני הזוג לאפר-איסט-סייד במנהטן ושחר מילא תפקיד תומך במכירות שירותי Sale-Pre של נייס ארה"ב. "עלות המחיה לזוג צעיר בניו יורק היתה אז כ-6,000 דולר בחודש", אומר גרינברג. "אשתי לא עבדה בשנה הראשונה לחיינו שם. המשכורת שלי בנייס איפשרה לנו לחיות בדיוק בגובה ההוצאות שלנו ולהיות מאוזנים. גרנו בדירה שכללה חדר שינה וסלון. אני מניח שהיינו יכולים לחסוך ולגור בדירת סטודיו ב-1,700 דולר בחודש, אבל רצינו להתפנק קצת לפני שיש ילדים".

בסך הכל גילה גרינברג שהוצאות המחיה בארה"ב נמוכות מאשר בישראל. "שילמתי ביטוח בריאות של 500 דולר בחודש, המזון היה הרבה יותר זול, ב-50% לעומת ישראל, אך הפירות והירקות היו יקרים יותר מבישראל. ההוצאה על בילויים, מסעדות ובתי קולנוע גם היתה זולה יותר. על חבילה של אינטרנט, טלפון וטלוויזיה בכבלים שילמנו 100 דולר בחודש. בנוסף, כשאתה גר בדירה שכורה בארה"ב אתה מקבל מוצרי חשמל כמו תנור, מקרר, מכונת כביסה ומייבש מבעל הבית. אתה לא צריך לרכוש את המוצרים האלה, וההוצאה על דלק וחשמל בארה"ב זולה מבישראל".

ואולם מאז 2004 מחיר השכירות במנהטן עלה בהדרגה. "על אותה דירה כיום הייתי משלם 3,500-4,000 דולר בחודש". לפני שנה עברה משפחת גרינברג המורחבת – לבני הזוג שלוש בנות (בת חודש, בת שנתיים ובת 4) – לבית שרכשו בברוקלין. מחירו של בית עם שני חדרי שינה וסלון בברוקלין הוא בין חצי מיליון למיליון דולר. "יצאנו ממנהטן כי קשה לגור בה עם שני ילדים וכלב. כיום ההוצאה שלנו על דיור היא 3,000 דולר בחודש למשכנתא.

"בנוסף, אנחנו משלמים 2,500 דולר בחודש למטפלת שעובדת מ-9:00 עד 17:00 ושומרת על התינוקת. מירי עובדת כיום בתחום הבריאות. על שני הגנים לבנות אנחנו משלמים 2,000 דולר בחודש. עלות חינוך פרטי בבית ספר תעלה לנו 2,500 דולר בחודש, כשעל לימודים בבית ספר ציבורי לא משלמים".

על השאלה כמה הוא מרוויח משיב גרינברג כי הוא "לא יכול לענות", אך לפי הערכות, עובד בתפקיד מנהל מכירות בארה"ב במשרה מקבילה לשלו ועם ניסיון דומה מרוויח 45-60 אלף שקל ברוטו בחודש.

גרינברג מעיד שבסך הכל החיים בארה"ב "די נוחים". "ההוצאות שלנו הן 10,000 דולר בחודש, ואני מצליח לחסוך", הוא אומר. למרות זאת, בקרוב יחזור גרינברג לישראל עם אשתו ובנותיו.

שכר נמוך יותר, חינוך פחות טוב

למה אתה חוזר?

גרינברג: "זאת שאלת מיליון הדולר. בעיקר בשל תחושת שייכות לישראל. יש לי בארה"ב חברים מעולים, אבל אין תחליף לסבא וסבתא. חוץ מזה, אני מאמין שאני יכול לתרום לסביבה שבה אני נמצא – ואני רוצה לעשות זאת בישראל".

גרינברג אומר שהחזרה לישראל תפגע ביכולת של ילדיו לקבל אותה רמת חינוך מצוינת שקיימת בארה"ב. הוא מודע לכך שלא ירוויח, לפחות בשלב הראשון, את המשכורת שקיבל בארה"ב. "אין לי ספק שנרד ברמת החיים, אבל אני מאמין שמי שחרוץ ועובד קשה יכול להצליח גם בישראל. יכול להיות שבשנה הראשונה או השנייה המשכורת שלי תרד, אבל לאחר מכן נתבסס".

מה לגבי רכישת דירה?

"לא יהיה לי כסף לדירה שאני רוצה. אנחנו רוצים לגור במושב, בסביבה קהילתית. עלות בית במושב במרכז היא כ-3 מיליון שקל, אז לא יהיה לנו כסף לזה".

אז למה בכל זאת אתה חוזר לישראל?

"אני רוצה שהילדים שלי יקבלו צביון ישראלי, שהם ידברו עברית, שידעו מה זה חנוכה ופסח. יש להם אזרחות אמריקאית כי הם נולדו בארה"ב, וכשהם יגדלו הם יוכלו לבחור בין לישראל לארה"ב, אבל אני רוצה שהם יקבלו את ההחלטה הזאת בעצמם ושייחשפו לחינוך ולערכים שאני גדלתי עליהם".

שמעת על מחאת האוהלים? מה דעתך עליה?

"כן, שמעתי. זה עצוב מאוד ומקומם. התמונות מזכירות מהפכות במדינות אחרות, אנשים שמתאגדים כדי לפתור בעיה אמיתית. אני מאוד מקווה שהצעדים האלה ייצרו שינוי במנהיגות ואני משוכנע שבבחירות הבאות זה יבוא לידי ביטוי".

אתה חוזר בוודאות לישראל?

"זאת הנחת העבודה. כבר הודעתי לנייס ארה"ב שאני מתכנן לחזור ישראל ואני מקווה שנייס ישראל תקלוט אותי. חוויית הרילוקיישן מבגרת ותורמת. החיים בארה"ב קלים ונוחים יותר באופן חד-משמעי, אבל יש חסרונות. הילדים גדלים בלי סבא וסבתא, אז בשורה התחתונה, לי כישראלי יותר נוח לגדל משפחה בישראל".

סבא שומר על הילד

גם אמיר רפסון, 34, החל את דרכו כמתכנת ב-2000, אבל המסלול שלו נותר ישראלי לגמרי. בתחילת דרכו המקצועית, רפסון, נשוי + 2, בוגר יחידת 8200 של חיל המודיעין, דווקא חשב שיהיה פיסיקאי, אבל מהר מאוד נשאב לעולם התוכנה.

"התחלתי ללמוד פיסיקה באוניברסיטת תל אביב ועסקתי בתכנות בחצי משרה בחברת סופהוור", אומר רפסון. "תוך כדי הלימודים התברר לי שתוכנה זה דווקא מעניין. המשכתי ללמוד לתואר שני בפיסיקה, אבל לא סיימתי. הגעתי למסקנה שאקדמיה זה לא בשבילי, והיי-טק – עם דד-ליינים ואקשן – הרבה יותר מתאים לי".

בתור סטודנט התגורר רפסון אצל הוריו ומדי יום נסע לעבודה עם פורד טאורוס מודל 93'. רפסון אומר כי כבר באותה התקופה, שבה הועסק כמתכנת בחצי משרה, הרוויח לא רע – 10,000 שקל ברוטו, "אבל צריך לזכור שזאת היתה תקופה של ימי הבועה". הוא התחתן ב-2003, והוא ואשתו שכרו דירה בשוהם. אז גם עלה למשרה מלאה בסופהוור והרוויח 20 אלף שקל ברוטו בחודש. ב-2005 רכשו בני הזוג דירת ארבעה חדרים בשוהם ב"מיליון שקל וקצת".

ב-2007 החליף רפסון תפקיד ומונה לראש צוות, לאחר ששימש במשך שנים מתכנת. אז גם נולד בנו הראשון וההוצאות גדלו. "היו לנו הוצאות של אלפי שקלים בחודש והצלחנו לחסוך 5,000 שקל של מטפלת בזכות אבא של אשתי, שהיה המטפל של הילד ולקח חופשה ללא תשלום מעבודתו כרוקח".

רפסון ואשתו הרופאה, שניהם עובדים במשרה מלאה, נטלו הלוואה מהוריו כדי לרכוש את הדירה בשוהם. "כשקניתי את הדירה כבר עבדתי חמש שנים בהיי-טק. לא קפצנו מעל הפופיק עם ההוצאות שלנו, אבל אורח החיים שלנו השתנה. יש דברים שאתה מרשה לעצמך בתור זוג צעיר ולא כמשפחה, כמו לטוס לחו"ל לעתים קרובות. אבל זה לא אומר שאני לא מבלה, אנחנו מבלים בסדר גמור".

ב-2008 עזב רפסון את סופהוור והצטרף לצוות ההקמה של סטארט-אפ בשם סיטרה. "המשכורת שקיבלתי היתה דומה לזאת שבסופהוור. למעשה, מאז 2007 לא היתה לי העלאת שכר, כי קיבלתי משכורת טובה בסופהוור, גם בזכות הבונוסים".

התחנה השלישית בחייו היא תפקידו הנוכחי, סמנכ"ל פיתוח בחברת הסטארט-אפ קונפדילה (לשעבר וואטצ'דוקס), בשכר של קצת יותר מ-30 אלף שקל בחודש. מקור הכנסה נוסף הוא כמובן שכרה של אשתו הרופאה, שמבצעת לא פחות מעשר תורנויות בחודש. "היא עושה המון תורנויות ואז נכנס כסף, אבל הייתי מוכן לוותר על הכסף הזה כדי שלא תעשה כל כך הרבה תורנויות", אומר רפסון.

שני ילדיו של רפסון בני ארבע ושנה. "גם כיום אנחנו לא שוכרים מטפלת והסבים והסבתות מתחלקים ביניהם. ההוצאות החודשיות שלנו הן 15-20 אלף שקל בחודש".

"היתרון: התרבות והשפה שלך"

חשבת פעם על האפשרות לגור ולעבוד בחו"ל?

רפסון: "יש יתרונות גדולים לעבודה בישראל. אני נהנה כאן, יש לי חברים ומשפחה ויש מה שקושר אותי למקום כאן. את כל העבודות שלי הצלחתי למצוא כאן באמצעות קשרים, ואני גם מגייס אנשים באמצעות קשרים אישיים. בעבר חשבתי על זה – אני מכיר מהלימודים והצבא הרבה אנשים שעשו את המעבר לחו"ל – ובכל זאת אני לא מתלונן. אני מרוויח לא מעט. אשתי עובדת קשה אבל גם מרוויחה. יכול להיות שהיינו חיים טוב יותר בארה"ב, אבל בסך הכל אנחנו חיים כאן טוב, אין תלונות, והיתרון הגדול הוא לעבוד בסביבה, בתרבות ובשפה שלך".

בארה"ב אתה ואשתך הייתם יכולים לחיות ברווחה כלכלית הרבה יותר גדולה.

"אני מניח שאם הייתי חי בארה"ב היה לי טוב יותר מבחינה כלכלית. היה לי בית ולא דירת ארבעה חדרים, ובמקום פורד פוקוס היה לי ב.מ.וו, אבל טוב לנו פה. אם הייתי עוזב את ישראל זה היה בגלל סיבות פוליטיות, ולא מסיבות כלכליות".

בתור היי-טקיסט שמרוויח לא מעט, אתה רואה את עצמך חלק מגל המחאה הנוכחי במדינה?

"בפירוש כן. אני רואה שההוצאות עולות בכל תחום ואני רואה כמה אשתי עובדת. המחאה של הרופאים כואבת מאוד".

ארה"ב

שחר גרינברג, 38, נשוי + 3

מגורים: ניו יורק, ארה"ב השכלה: תואר ראשון במדעי המחשב במכללה האקדמית תל אביב-יפו, לימודים בניו יורק (NYU) – משא ומתן וגישור, וניהול ושיווק שכר ברוטו, לפי גיל:

26

מתכנת בחברת STS 10,000 שקל

28

professional service בנייס 15 אלף שקל

31, ארה"ב

תומך במכירות pre-sale בנייס 30 אלף שקל

כיום, ארה"ב

מנהל מכירות בנייס. לפי הערכות של אופי התפקיד והניסיון: 60-45 אלף שקל

סך הוצאות לחודש כיום: 35 אלף שקל

ישראל

אמיר רפסון, 34, נשוי + 2

מגורים: שוהם, ישראל השכלה: תואר ראשון בפיסיקה מאוניברסיטת תל אביב שכר ברוטו, לפי גיל:

23

מתכנת בחצי משרה 10,000 שקל

26

מתכנת בסופהוור 20 אלף שקל

30

ראש צוות בסופהוור 26 אלף שקל

כיום

סמנכ"ל פיתוח בחברת הסטארט-אפ קונפדילה 33 אלף שקל

סך הוצאות לחודש כיום: 25 אלף שקל

הבונוסים בישראל: חוקים להגנת העובד וחוק ביטוח בריאות ממלכתי

>> "בארה"ב חוזה העבודה הוא אישי", אומרת עינת גז, מנכ"לית חברת רילוקיישן ג'ובס, המתמחה בגיוס והשמת עובדים למשרות רילוקיישן בהיי-טק. "המשמעות העיקרית הנגזרת מכך היא שכל תנאי ההעסקה של העובד מוגדרים לפי הסכם אישי ובהסכמות בינו לבין החברה, וההעסקה יכולה להסתיים באופן מיידי וללא שום פיצוי.

"גם תשלום פנסיה הוא חובה אך ורק לחברות המעסיקות יותר מ-50 עובדים, וגם במקרה זה, החוק קובע הפרשות חובה מהעובד, ולא מהמעביד. בישראל, לעומת זאת, יש יותר חוקים להגנת העובד, בהם חוק פנסיית חובה עם אחוזי צבירה עולים משנה לשנה, חוק פיצויי פיטורים חובה וחובת הודעה מוקדמת המלווה בעריכת שימוע לפני פיטורים".

הבדל נוסף שמציינת גז הוא בביטוח הבריאות. בארה"ב ביטוח הבריאות מבוסס ברובו על ביטוחים פרטיים. לרוב ניתן כיסוי ביטוח רפואי פרטי לעובד ובני משפחתו על ידי החברה המעסיקה, עם השתתפות עצמית של העובד (150-500 דולר בחודש, תלוי בגודל המשפחה ובכיסוי הנבחר).

בישראל, לעומת זאת, כל אזרח זכאי לטיפול רפואי כל עוד שילם את דמי ביטוח הבריאות הממלכתי. במקרה של רילוקיישן, חוק ביטוח לאומי מחייב ישראלים השוהים בחו"ל לשלם את דמי הביטוח הלאומי ודמי הבריאות המינימליים הקבועים בחוק בשנתיים הראשונות לשהותם בחו"ל. בתקופה זו זכאים השוהים בחו"ל לטיפול רפואי בישראל במקרה הצורך.

הבדלים משמעותיים נוספים קשורים למיסוי. בארה"ב יש חובה להגיש דו"ח מס שנתי. במסגרת הגשת הדו"ח יכול כל תושב להכיר בהוצאות בית (חשמל, מים, חדר המשמש משרד, טלפון) וכן בהוצאות הקשורות לגידול ילדים כהוצאות המזכות ממס, ובכך קטנה חבות המס השנתית שלו. בישראל אין חובת הגשת דו"ח מס שנתי לשכירים, ולכן הוצאות אישיות הקשורות לעבודה או לגידול ילדים אינן מוכרות לצורכי מס.

פורסם ב Ynet ב 5.6.2011

מאת: רן רימון

אבי הוא איש מחשבים בן 35 שמחפש עבודה במקצוע שלו. לאחרונה הוצעה לו עבודה מעניינת בחו"ל ומאחר שלא מצא עבודה ההולמת את כישוריו בארץ, הוא התפתה והלך לראיון העבודה. כשהגיע נתברר לו כי מדובר בעבודה בתחום התקשורת במדינה באפריקה.

כששאל כמה זרים עובדים כרגע באותה מדינה, נענה בתשובה "כמה עשרות". כשהקשה ושאל כמה מהם ישראלים אמרו לו: "הם הולכים וחוזרים". המראיין לא הוסיף לשאלותיו ופנה מיד לנושא העיקרי – גובה השכר בו אבי מעוניין. כשאבי ניסה להבין את פשר השאלה, כדי להבין ממה מורכבת המשכורת, נאמר לו כי "בגדול אנחנו נכסה הוצאות מחיה" (לא נאמר באיזו רמת מחייה או מה כלול בזה – ר.ר).

המשכורת עליה דובר עימו היא משכורת נטו בלבד שלא כוללת שום תנאים למעט ארבעה ביקורים בשנה בארץ – והכל כרוך בהתחייבות למינימום של תקופת עבודה. "באחריותך לדאוג לכל הנושאים הרלוונטיים בארץ: המיסוי, ביטוח לאומי וכדומה. למעשה אתה תיחשב כעובד חברה אפריקנית", נאמר לו.

הארץ המובטחת?

לא מעט ישראלים מתפתים לרילוקיישן הנכסף – כסף גבוה, שינוי סביבה והחוויה בעבודה במסגרת אחרת, אבל ישנם לא מעט פרטים שהם כלל לא מודעים להם – האם הם מבוטחים? האם השכר יהיה גבוה כפי שהובטח להם?

דן, בן 36 שעובד בתחום הנדל"ן באחת ממדינות מזרח אירופה, מספר: "נתקלתי לא אחת במהלך עבודתי באנשים שברגע שהם הגיעו למדינה החדשה, נוכחו לדעת כי מכלול ההוצאות שיצטרכו להוציא גבוהות מאוד". הוא מוסיף גי "בתחום החינוך, אתה מגלה שבמדינות מסוימות המחיר יכול להגיע גם ל-15 אלף אירו בשנה, שלא לדבר על אנשים שלא ידעו על המכשול הביטוחי והם יוצרים קשר עם חברות ביטוח בשביל לבטח את עצמם ואת משפחתם.

"יש הבדל גדול בין לנסוע למדינות מערביות מדברות אנגלית לבין כל המדינות האחרות. ארה"ב זה תרבות וניסיון של הדבר הזה, כמו גם לונדון. במדינות הקטנות זה לא קל ולא אחת נתקלתי באנשים שמהר מאוד הבינו איפה הם נמצאים וויתרו על התענוג.

"יש להבין לאיזו תקופת זמן מתחייב העובד, שכן אם התקופה קצרה משנתיים, החברה טומנת לו סוג של פח, זאת מאחר שגם אם ישלם מסים באפריקה, הרי שלמדינות אפריקה (למעט דרום אפריקה) אין אמנות למניעת כפל מס עם ישראל", מסבירה עינת גז, מנכ"ל חברת רילוקיישן ג'ובס, העוסקת בייעוץ והשמה לרילוקיישן. "במקרה של שהייה קצרה משנתיים, מס הכנסה בכל מקרה לא יכיר בעובד כמי שפטור ממיסוי בשל ניתוק תושבות ויכול לדרוש מיסוי מלא בגין ההכנסה מחו"ל".

 מה לגבי הוצאות מחיה?

"התפיסה הרווחת השגויה הינה שמדינות עולם שלישי הינן מדינות שבהן יוקר המחיה נמוך, אך ההיפך המוחלט הוא הנכון. כך אנגולה, ניגריה וזימבבואה הינן היום ברשימות המדינות היקרות בעולם. עלויות מחיה באפריקה יכולות הגיע לסך של מעל 3,000 דולר לחודש לעובד, ועל כן חשוב כי החברה תבהיר במדויק מה היא מכסה", אומרת גז.

חשוב לציין כי על פי רוב, מדובר בדיור בסטנדרט מערבי, עם גנרטור, מים זורמים ושמירה משך 24 שעות, כך שלמעשה, העובד יכול למצוא עצמו מוציא סכומי כסף נכבדים שלא תוכננו בגין עלויות מקומיות.

 האם העובד מבוטח?

"ברגע שהעובד ניהל מו"מ עם חברה בישראל והוא נשלח לעבוד אצל חברה קשורה או מטעמה בחו"ל, החברה הישראלית חייבת להוכיח כי היא עשתה את המוטל עליה כמעסיק, קרי: וידאה כי לעובד ישנו כיסויים ביטוחים הולמים במקרים של אובדן כושר עבודה, ביטוח חיים וביטוח רפואי", אומרת גז.

"ניתן לחייב את העובד לעשותם ולסייע לו להשיגם, אך לא ניתן להתחמק מהאחריות לוודא קיומם של ביטוחים אלו, ולהשית את האחריות הזו על העובד בלבד".

 הבטיחו שכר נטו – מה המשמעות?

"חשוב להבין", מציינת גז. "שכר נטו בחו"ל אמור לגלם בתוכו את כלל המרכיבים הסוציאליים שהעובד היה זכאי להם אילו היה עובד בישראל, כגון קרן פנסיה, קרן השתלמות ופיצויי פיטורין. כמו כן, יש לקחת בחשבון את המס החייב שייתכן שיהיה בישראל".

היתר עבודה?

"לא אחת, אנו נתקלים במצב בו החברה לא מציידת את העובד בהיתרי העבודה הנדרשים על פי החוק במדינת היעד, תופעה אשר הינה בעלת השלכות מסוכנות על העובד ולהערכתי מאות רבות של עובדים נשלחו בשנה האחרונה בלא שצוידו באישור עבודה" – אומר עו"ד צבי קן תור, מומחה לדיני ניוד מומחים ממשרד קן תור-עכו.

מסתבר כי ישנן חברות שאף מנחות את העובד כיצד לשוחח עם ביקורת הגבולות, ובעצם, נוטלות על עצמן ועל העובד סיכון שאין לחזות את מלוא היקפו. עו"ד קן תור מוסיף: "בסופו של יום העובד הוא שיישא לבדו בחלקו בתוצאות. אם ביקורת הגבולות תחשוד בו ותזמן אותו לחקירה, במהלכה יתברר כי סיבת הגעתו הינה לצורכי עבודה, הרי שהוא עלול לשאת בהרבה יותר מאשר רק בכתם בדרכון ואיסור על עבודה במדינה. מאחר שקיימים הסכמים למניעת כניסת עובדים בין ארה"ב ואירופה, הדבר עלול להשפיע על יכולתו להיכנס למדינות נוספות, אף כתייר".

 ומה לגבי מדינות עולם שלישי?

על פי קן תור, גם למדינות אפריקה אליהן נשלחים העובדים, יש מדיניות המחייבת את העובד להצטייד באשרת עבודה. "הנחת העבודה כי העובד אינו צריך להיכנס עם אשרת עבודה, הינה הנחה שגויה, שעלולה לעלות לשני הצדדים במחיר יקר". "בשנים האחרונות", מוסיף קן תור, חלה החמרה במדיניות האכיפה של המדינות האפריקניות בכל הנוגע לכניסה לשטחיהן לצורך עבודה".

 תאונת עבודה

גז מספרת על עובד חברת היי-טק, אשר יצא לאחת ממדינות אפריקה במסגרת עבודתו. בזמן שהותו שם היה מעורב בתאונת דרכים, אשר גרמה לנכות תמידית באחת מידיו. העובד רצה לתבוע קצבת נכות בביטוח לאומי וגילה כי עקב חוסר ידיעתו לא שילם את תשלומי המינימום לביטוח לאומי ולכן ביטוח לאומי סירב לטפל בתביעת הנכות שלו. גם מקום העבודה לא כיסה אותו בביטוח נכות תאונתית וכך מצא את עצמו העובד ללא קצבאות בגין נכותו.

לאחר אי בהירות רבה בנושא בשנים האחרונות, ביטוח לאומי החליט לפרסם מדיניות ברורה בנושא עובדים אשר עובדים לעבוד בחו"ל. לפי מדיניות זו, בשנתיים הראשונות יש חובת תשלום לביטוח לאומי בישראל, אשר נעשית ישירות על ידי העובד עבורו ועבור משפחתו. אי תשלום לביטוח לאומי יגרור קנסות, הפרשי הצמדה, ריביות ועלול להגיע להליכי עיקול. על כן, כדאי להסדיר טרום היציאה מישראל.

דוגמא נוספת הממחישה את חשיבות הבחינה לעומק של הכיסוי הביטוחי: עובד אשר יצא בלי כיסוי בגין אובדן כושר עבודה (כיסוי זה אינו חלק מביטוח הבריאות של עובדים) – שהה בהודו במסגרת עבודתו . עובדי החברה המקומית החליטו לצאת לטיול ג'יפים לצורך גיבוש, כחלק מהטיול, נפגע העובד בעמוד השדרה שלו, נזקק לסדרה של טיפולים רפואיים ונקבעה לו דרגת נכות זמנית אשר מנעה ממנו לעבוד. העובד, אשר לא היה מכוסה בביטוח אובדן כושר עבודה, אשר חברות רבות לא מבינות את חשיבותו גם כאשר עובדים נשלחים מטעמן לחו"ל, מצא את עצמו ללא הכנסה לתקופת הפגיעה.

 אז מול מי בעצם נחתם החוזה?

"אחרי הבדיקה הראשונית שאכן החברה שאתם עומדים לצאת בשליחותה רצינית ומבוססת, ישנה חשיבות רבה למול איזו ישות משפטית נחתם החוזה, ובעיקר מאיזה מוצא הישות הזו" אומרת גז. "חתימה מול חברה ישראלית תקשה לרוב להוכיח בשלב מאוחר יותר כי שיניתם את מרכז החיים שלכם וקיבלתם בשל כך גם פטור ממיסים". יחד עם זאת, חתימה אל מול חברה יפנית יכולה לחייב אתכם בכללי שיפוט מקומיים שאתם אינכם מודעים אליהם. במקרה של מחלוקת משפטית, חשוב שיהיה ברור היכן מתנהלת המחלוקת הזו ולפי אילו כללי שיפוט".

לגבי תשלומים למוסדות נוספים, אומרת גז כי יש להתייעץ עם מומחה רילוקיישן לפני שמפסיקים לשלם תשלומים לקופת חולים, תשלומים פנסיוניים – זאת על מנת לא לאבד את זכויות הוותק ולא להיות מחוייבים בתקופת הכשרה עם חזרתכם לארץ.

פורסם ב Ynet , ב 29.7.2011

מאת : רן רימון

התייקרות במחירי הנדל"ן פוגעת ברוב שכבות האוכלוסיה, גם בעובדי חברות ההיי-טק ששינו את סדרי העדיפויות כמניע לביצוע רילוקיישן. סקר חדש מגלה כי העובדים מוכנים לעבור לגור הרחק מהבית, כדי לשמור על חלום הדירה בחיים. בעבר הקידום המקצועי היה חשוב יותר.

חברת רילוקיישן ג'ובס ערכה לאחרונה סקר נתונים בקרב 1,000 מועמדים לתפקידי רילוקיישן בטווח הגילאים 50-26 ובקרב 220 עובדים אשר נמצאים ברילוקיישן ו/או ביצעו רילוקיישן בשנתיים האחרונות. מטרת הסקר היתה לבחון את המניעים לביצוע רילוקיישן בשנת 2011 בהשוואה לסקר קודם שנערך בשנת 2009.

כ-80% מהנשאלים בסקר הנוכחי אמרו כי המטרה העיקרית ברילוקיישן היא חיסכון כספי במטרה לרכוש דירה, זאת בניגוד לכ-50% שהעידו לעל כך בסקר הקודם. האתגר המקצועי שהיווה עבור כ-25% מהם את המניע העיקרי ליציאה לרילוקיישן בעבר, אינו מהווה עוד מניע מרכזי. רק כ-5% מהנשאלים העידו כי הם מונעים מכוחו.

יציאה לרילוקיישן נחשבת עבור רבים כמהלך טקטי שמאפשר לעובד לרכוש ידע וניסיון בתפקידים שיאפשרו לו להתקדם במהירות בשרשרת התפקידים בארגון, אולם הסקר מלמד כי ההתמודדות עבור רבים עם הקיום היומיומי , כמו גם ההתרחקות מחלום רכישת הדירה, דחק הצידה את חלום המימוש התעסוקתי.

רק כ-10% מהנשאלים העידו בסקר האחרון כי הם מעוניינים לצאת לרילוקיישן לצורך הקפצתם התעסוקתית, וזאת לעומת 15% שהשיבו כך בסקר הקודם.

 מוכנים לנסוע בגפם למדינות עולם שלישי

במסגרת הסקר נבחנה מידת נכונות העובדים לטוס בגפם למדינת עולם שלישי לפרק זמן של שנתיים, בכפוף לחתימה על חוזה המאפשר לעובד לחסוך לפחות 80 אלף דולר נטו בשנת עבודה.

עינת גז, מנכ"ל רילוקיישן ג'ובס, מציינת כי אין ספק שמדובר בהחלטה הטומנת בחובה לא מעט סיכונים לשלמות התא המשפחתי, אולם מסתבר שעלויות המחייה הגבוהות בישראל, כמו גם התייקרות רוחבית של שאר המוצרים, גורמת לרבים לעבור.

אם בסקר הקודם העידו כ-5% מהנשאלים עד גיל 45 שהם מוכנים ליטול את הסיכון המסוים הרי שבסקר הנוכחי, כ-10% מהנשאלים הביעו עניין בכך.

גז סבורה כי האבסורד הוא שלאור שחיקת שער הדולר ועליית מחירי הדיור, גם שנתיים של עבודה מעבר לים לא מצליחים לרוב לקדם משמעותית את העובד לעבר הגשמת חלום רכישת הדירה.

"ההגבלות ההולכות וגוברות של בנק ישראל על ציבור נוטלי משכנתאות, כמו גם התייקרות הנדל"ן והמחייה הבסיסית, בהחלט משפיעים גם על קהל העובדים, המזוהה כמגזר בעל איתנות פיננסית", אומרת גז.

ארה"ב איבדה את מקומה בצמרת

משני הסקרים (2009 ו-2011) עולה כי מרבית המשרות המוצעות בארה"ב אינן אטרקטיביות מבחינת תנאי השכר המוצעים לעובדים וישנה עדיפות בעיקר למדינות עולם שלישי בשל תנאי השכר. אך בניגוד לשנת 2009 בה אמרו 40% מהעובדים כי ארה"ב מהווה עבורם יעד אטרקטיבי, הרי שכיום רק כ-20% מוכנים לוותר על תגמול שכר משתלם במיוחד לטובת תנאי מחייה נוחים ומפנקים.

פורסם בגלובס ב 25/7/2011

מאת: צחי הופמן

משתוקקים להילכד ברשת של צייד ראשים ולהתקדם? כיום הסיכויים גבוהים, גם אם אתם לא בכירים ■ כ-20 פניות בשנה למועמד בתפקידים נחשקים מציד ראשים

בשנים האחרונות, יותר-ויותר עובדי היי-טק ניצודים על-ידי ציידי ראשים, המתפקדים כחברות השמה שמתמחות באיתור מועמדים לתפקידים בכירים, או עובדים שנמצאים בעמדות מפתח קריטיות בארגון. ציידי הראשים פועלים לשכנע את אותם עובדים לעבור לחברה אחרת – מבלי שהם עצמם שלחו קורות חיים או פנו לחברת ההשמה.

אם בעבר החברות השתמשו בשיטת ציד ראשים רק בעבור גיוס מנכ"ל או סמנכ"ל, הרי שכיום מאמצים רבים מושקעים גם לצורך איתור עובדים מדרג בינוני, המתמחים בתחומים חמים כמתכנתי אייפון ואנדרואיד. "בשנה האחרונה מספר הפניות הממוצע שקיבל מועמד בתפקידים נחשקים – כדוגמת מתכנת אייפון – מציד ראשים עמד על כ-20 בממוצע בשנה, בניגוד ל-5 עד 7 פניות שקיבל בשנה שעברה", אומרת עינת גז, מנכ"לית We R Hunting  מקבוצת רילוקיישן ג'ובס, העוסקת בציד ראשים ואיתור כישרונות לחברות עם התמקדות בתפקידי ניהול בכירים והתמחויות טכנולוגיות.

לדברי גז, את העלייה המשמעותית בשיעור של כ-30% שחלה בשנה האחרונה במספר המשרות שמוצעות ראשית כל לציידי הראשים, ניתן להסביר גם באמצעות הקושי של מחלקות משאבי האנוש לדלות בפינצטה את המועמד בעל הניסיון המתאים, שעונה לצרכים המקצועיים, וזאת לעתים מבין 10,000 גיליונות ויותר של קורות חיים שנשלחים למשרות נחשקות.

בעבר, עבודת ציידי הראשים הייתה בגדר סוד; כיום המצב שונה לחלוטין. מסקר שעשתה We R Hunting בעת האחרונה בקרב 3,500 מחפשי עבודה עולה כי כ-40% מהמשיבים ענו שהם מקווים ליפול ברשתו של ציד ראשים. "ציד הראשים פעיל בזירות מסוימות, ואחת העיקריות שבהן היא רשת לינקדין", אומרת גז. אי לכך, על העובדים שמעוניינים להגדיל את סיכוייהם לאיתור על-ידי ציד הראשים לעדכן את הפרופיל שלהם ברשת זו באופן תדיר, תוך ציון הנתונים בצורה מדויקת, באמצעות שימוש במילות המפתח הנפוצות: מקצועות, מיקום, שפות, תפקידים וחברות. כמו כן, יש להקפיד כי הגדרות החשבון ברשת כוללות הרשאה לפנות למועמד במייל, אף למי שאינו חבר מדרגה ראשונה.

ציד עובדים לתפקידים בכירים מאוד – כגון סמנכ"לי כספים ופיתוח – מתנהל באופן שונה בתכלית מהאופן שבו צדים עובדים בדרגים זוטרים ובינוניים, בגדר תפירת חליפה שמתאימה למידותיהם הגדולות. "עוד קודם לפנייה אל אותו מועמד, אנו פונים למזמין הציד – החברה, ומבררים האם יש להם עניין לצוד את הפרסונה המסוימת, וזאת בניגוד לאיתור עובדים מדרגים נמוכים יותר; שם, על פי רוב, אין כל צורך לקבל אישור מוקדם לכך", מספרת גז. לדבריה, בשלב השני הם בונים חכה עם שלושה פיתיונות – כלומר מאפיינים את המועמד באמצעות שלושה היבטים: אתגר מקצועי, אופי התפקידים שמילא וחבילת תגמול השכר שבאמצעותה ניתן למשוך אותו. "אין ספק כי מדובר בתחקיר מקדים רציני ביותר, שכולל למידה של התנהלותו מבעד לידיעות ששמו שורבב אליהן בתקשורת, שליפת נתונים ממאגרי מידע ואף לימוד מסודר של פועלו באמצעות ביצוע תחקירים של הסובבים", מסכמת גז.

פורסם בגלובס , 15/8/2011

מאת :צחי הופמן

בסקר שערכה באחרונה רילוקיישן ג'ובס בקרב 500 עובדי חברות סטארט-אפ לשעבר, נמצא כי כ-46% מהעובדים עזבו את מקום העבודה מיד בתום התקופה שעליה התחייבו עם ביצוע האקזיט

האקזיט שביצעו לא מעט חברות היי-טק ישראליות בשנה האחרונה, מאלץ את העובדים שלהן, שרגילים לעבוד במסגרת קטנה ומלוכדת, לעבור לעבוד בארגוני ענק. בסקר שערכה באחרונה חברת רילוקיישן ג'ובס בקרב 500 עובדי חברות סטארט-אפ לשעבר, שעברו לעבוד בחברות היי-טק גדולות לאחר הרכישה, נמצא כי כ-46% מהעובדים עזבו את מקום העבודה מיד בתום התקופה שעליה התחייבו עם ביצוע האקזיט.

מתוך העובדים שהחליטו לא לעזוב את העבודה, כשליש העידו כי נותרו במקום העבודה בעיקר בשל תנאי השכר והנוחות, אך הם אינם מרגישים כל מחויבות לפירמה, והם מוכנים לעזוב את מקום העבודה בכול רגע נתון שבו תצוץ הזדמנות תעסוקתית טובה יותר. כ-6% מהנשאלים, העידו כי הם אדישים לחלוטין לשינוי ולא רואים בו גורם שהשפיע על שביעות רצונם ממקום העבודה.

56% מהנשאלים בסקר סיפרו שהסכימו לעבוד שעות מרובות, לצורך עמידה ביעדים, כאשר עבדו בסטארט-אפ. "האתגר המרכזי של מיזוג עובדי חברות סטארט-אפ לתוך חברות רוכשות גדולות, הוא בחירת הטכניקות באמצעותן ניתן לטפל באובדן תחושת הלכידות הקבוצתית וירידה במוטיבציה נוכח תחושת ההיבלעות בתוך הארגון הרוכש", אומר אבי ניר, מנכ"ל חברת CompVision העוסקת בתכנון ויישום של מדיניות ותהליכים בתחום משאבי אנוש והתגמול.

"ראשית, קיימת האפשרות לקלוט את עובדי חברת הסטארט-אפ ולהשאיר אותם כקבוצה אחת. שנית, כבר הוכח שאין זה בהכרח יעיל להעניק לקבוצה שלמה של עובדים 'נרכשים' את אותה חבילת תגמול. לפיכך, על מנהל משאבי האנוש של החברה הרוכשת לנתח באופן מעמיק את הפרופיל האישי של כל עובד ועובד ולתפור עבורו חליפה שמתאימה למידותיו, עוד לפני המיזוג".

 פתרונות יצירתיים

על פי רוב מקובל שהעובדים בחברה הנרכשת יכולים לממש את כל האופציות שהבשילו עד למועד המיזוג. חברה רוכשת שרוצה לנהוג בנדיבות יתרה יכולה גם לקבוע מנגנון האצה שבו העובדים מקבלים מימוש מיידי של תוכנית האופציות, גם אם זו טרם הבשילה. לצד זאת ניתן לבחון את האפשרות לשלב אופציות של החברה הרוכשת כחלק מחבילת השימור של עובדי המפתח בחברה הנרכשת, ובכך לשדר מסר ברור כי החברה הרוכשת מעוניינת בהם לטווח הארוך.

בסופו של דבר, אומר ניר, הצלחת המיזוג תלויה, בין היתר, ביכולת של מנהלי משאבי אנוש בחברה הרוכשת לבנות וליישם פתרונות רלוונטיים ויצירתיים, הן כלפי הקבוצה הנרכשת, כמקשה אחת, והן תוך התייחסות אישית על בסיס איפיון מוקדם של כל עובד בחברה הנרכשת.

מאת : עידו סולומון , 15/3/2011 , TheMarker

בעקבות רעידת האדמה ביפאן, עובדי היי-טק שהוצבו במדינה מביעים רצון לעזוב את התפקיד ולשוב לישראל, לכל הפחות עד יעבור זעם – כך אמרה אתמול עינת גז, מנכ"לית רילוקיישן ג'ובס, שמלווה פעילות של חברות בעולם ומספקת פתרונות לצורכי רילוקיישן.
לדבריה, עיקר החרדה התעורר בקרב עובדים שביצעו את מהלך הרילוקיישן עם המשפחה, ולהערכתה, ביפאן נמצאות מאות משפחות של עובדים, מרביתם בטוקיו, אך גם בקיוטו, יוקהומה וקובה.
"התחושה של היותם זרים רק התעצמה ויוצרת אי נחת ורצון לעזוב מהר ככל שניתן", אמרה גז. "השבתת שדה התעופה רק מעצימה את החרדה. גם עובדים שאינם מעוניינים לעזוב באופן סופי את המדינה, מוצאים עצמם בפני מצב מתסכל".
לחברות רבות שפועלות מעבר לים אין מערך חירום שמספק מענה לתרחישים כמו רעידת אדמה, אומרת גז. "חברות ישראליות אינן מדריכות את עובדיהן, והן סומכות על מערך החירום של משרד החוץ", אומרת גז. "בארה"ב, למשל, קיים חוק שלפיו החברה חייבת לדעת בכל רגע נתון היכן נמצאים עובדיה. לשם כך החברות נעזרות במערכות און-ליין שמחוברות למסופים של משרדי הנסיעות, שמאפשרים להם לנהל מעקב אחר כל עובד".
לדברי עו"ד חמי לפידור, מומחה לדיני עבודה ממשרד לפידור ושות', אם עובד מביע רצון להפסיק לעבוד בעבודה מסוימת בשל הנסיבות המיוחדות שנוצרו במצב חירום, סביר להניח שהוא יוכל להתפטר בדין מפוטר.
"ככל שהמצב ביפאן מסכן הלכה למעשה את חייו של העובד, או שחלו שינויים מהותיים בתנאי עבודתו, אין המעביד יכול לדרוש ממנו להמשיך לעבוד", אומר לפידור. "עם זאת, רעידת אדמה היא אירוע שמקורו מוגדר כוח עליון, ולפיכך עשויה להתקבל טענת המעביד כי הוא פטור מחובתו לשלם שכר לעובד".

מאת :תני גולדשטיין , פורסם ב Ynet , 15/3/2011
מאות עובדים ישראלים ובני משפחותיהם שוהים במדינה מוכת האסון, רובם בטוקיו. החוק מחייב את המעסיק לחפש לעובד מקום עבודה חלופי ולפצות אותו, ואכן חלק מהעובדים ביקשו לחזור, אך לא כולם. "אני קשור כאן למקום", הסביר אחד מהם
אוהד (שם בדוי) חי בטוקיו עם משפחתו כבר 15 שנה, במסגרת רילוקיישן של חברת ההיי טק שבה הוא עובד. אוהד, כמו מאות עובדים ישראלים אחרים ביפן, יכול לחזור לארץ (כפי שהמליץ השגריר הישראלי) אבל לפי שעה, אין לו כוונה כזאת. "אני ישראלי ומתגעגע לארץ תמיד, אבל לא מתכוון לחזור עד שתסתיים תקופת ההעסקה שלי כאן, בעוד שנתיים לפחות", אומר אוהד לynet-

הוא הוסיף ואמר: "אני קשור כאן למקום, הילדים שלי גדלו כאן וקשורים גם הם למקום, זאת הפרנסה שלי ואני גם לא אוהב את הרעיון של לברוח. היום זה קורה כאן, מחר זה יקרה במקום אחר. כל עוד לא מפנים מפה אנשים, אני כאן".
נראה לי שאם הייתי נמצא קרוב יותר למוקד הרעש הייתי מדבר אחרת. החיים בטוקיו נמשכים פחות או יותר כרגיל. האווירה לא נעימה, יש מחסור במצרכים, הדלק בקיצוב, יש תורים ארוכים בחנויות ואנשים מתנפלים על מוצרים כמו קופסאות שימורים וחומרי איטום, ולא יוצאים לבלות. מזכיר את תל-אביב בזמן מלחמת המפרץ. אבל העיר מתפקדת: הבנקים, החנויות, המסעדות, בתי הספר והמרפאות פתוחים".
העובדים היפנים מגיעים לעבודה?
"הרוב כן, אבל חלק לא. הם משתדלים מאוד להגיע, בגלל המנטליות שלהם, אבל זאת עיר שמבוססת על תחבורה ציבורית ואחדים מהקווים לא פועלים".
במקום עבודתו של אוהד יש גם מספר ישראלים נוספים שגם הם, לטענתו, אינם חושבים לחזור לארץ. עם זאת, הוא אומר: "למי שלא עובד כאן והוא לא הרפתקן שמחפש אסונות, אין מה לחפש כאן. זה לא מקום לטייל בו".
אם היית אמור לעשות את הרילוקיישן ולהגיע ליפן השבוע, היית מגיע?
"יכול להיות שהייתי משאיר את המשפחה בישראל, אבל לא הייתי מבטל את הרילוקיישן".

"הכינוי 'מדינת סמוראים' מתגלה כעת במלוא עוצמתו", אומר ורד פרבר מנכ"ל Asia Knowledge חברת ההשמה המתמחה ברילוקיישן של ישראלים באסיה. "יש שם אווירת לכידות והעובד היפני לויאלי לפירמה וחושב כל הזמן על הקבוצה והחברה ורק אחר כך על עצמו. מבחינתם, אם יש להם תחבורה לעבודה, לא יעלה על הדעת שלא להגיע כל עוד לא נתנה הוראה מפורשת. ייתכן שהאווירה הזאת משפיעה גם על הישראלים שנמצאים שם".
"חברות לא יודעות היכן נמצאים העובדים"
אבל לא כל העובדים הישראלים ביפן מגיבים לאירועים כמו אוהד. חברת רילוקיישן ג'ובס – המספקת שירותים לסיוע בהצבת עובדים בחו"ל – מדווחים כי הם מוצפים בפניות של עובדים, רובם אנשי הייטק, שמבקשים לעזוב את התפקיד ולשוב ארצה.
"עיקר החרדה התעוררה בקרב עובדים שביצעו את מהלך הרילוקיישן עם המשפחה", אומרת מנכ"ל רילוקיישן ג'ובס עינת גז. "רבים מבני הזוג והילדים של העובדים מגלים חרדה קיצונית ורוצים לעזוב מהר ככל האפשר. התחושה הקיימת אצלם בלאו הכי, שהם זרים, הועצמה כעת עוד יותר. הבעיה היא שלמרבית החברות אין מערך חירום שיודע לתת מענה לתרחישים קיצוניים כמו רעידת אדמה. המעסיקים אינם מדריכים את העובדים כיצד להתמודד עם מצבי חירום וסומכים על מערך החירום של משרד החוץ שיעשה זאת מרצונם".
סקר שערכה רילוקיישן ג'ובס לאחרונה גילה נתון מדאיג: ב-40 מתוך 50 חברות הייטק ישראליות גדולות(80%) אין רשימה מסודרת ומעודכנת שאומרת להנהלה היכן נמצא כל עובד ברגע נתון. לא בטוח שהנתון הזה קשור לעובדים שמוצבים באופם קבוע ברילוקיישן ביפן, אבל הוא מראה שהחברות אינן ערוכות למצבים קיצוניים.
"בארה"ב יש חוק שמחייב כל חברה לדעת היכן נמצאים עובדיה. חוסר הידע עלול לגרום לכאוס. כשהיו מהומות בגינאה, על סף מלחמת אזרחים, החברות התקשו לחלץ את העובדים במשך זמן רב ובסוף נאלצו לשכור חברת תעופה צרפתית שחילצה את כולם במיוחד ולשלם הון עתק".
מה הן זכויות העובדים במצבים כאלה? עורך הדין חמי לפידור טוען כי במקרה שהסניף המקומי של החברה אינו מתפקד והעובדים מושבתים, המעסיק לא חייב לשלם להם שכר. "עם זאת, המעסיק צריך להציע לעובדים המעוניינים בכך לעבור לעבוד באתר חלופי, אם יש לו כזה", אומר לפידור. "אם זה לא מתאפשר, הוא יכול לאפשר לעובד לבחור אם לשהות בחופשה ללא תשלום עד לשיקום מקום העבודה, או להתפטר ולחזור לארץ ולקבל פיצויים כאילו פוטר".

כמדי שנה, רילוקיישן ג'ובס עורכת בשיתוף עם החברות המובילות בתחום הרילוקיישן בישראל, כנס רילוקיישן מקצועי המיועד למנהלי משאבי אנוש העוסקים בתחום הרילוקיישן.

השנה יתמקד הכנס בסוגיות אשר כולנו מכירים היטב ולא תמיד יודעים כיצד להתמודד איתם : מהימנות ואמינות בתהליך הרילוקיישן, תוכנית מלאה ורשימת מרצים תמסר בהמשך.

בנוסף,  השנה אנו משיקים את איגוד הרילוקיישן הישראלי, שיהווה פלטפורמה רחבת היקף לכלל ההביטים של רילוקיישן

הכנס הינו למוזמנים בלבד ומספר המקומות מוגבל. לקבלת הזמנה לכנס אנא שלחו מייל אל : Team@relocationjobs.co.il בצירוף שם מלא ושם החברה.

מנתוני רילוקיישן ג'ובס, העוסקת בהשמת עובדי הייטק בחו"ל, עולה כי הזינוק במשכורות היה חד מאשר בארץ – אך העובדים שעברו סבלו מקיצוץ בתנאים הנלווים

לדוגמה, מהנדס תוכנה במקצועות Java ו-C++, בעל כשלוש שנות נסיון, ירוויח השנה 6,500 דולר בחודש בממוצע, לעומת 5,750 דולר בממוצע בשנה החולפת. מקבילו העובד בישראל קיבל העלאה ממוצעת של 1,000 שקל בלבד, ושכרו הממוצע יעמוד על 15 אלף שקל.

ראש צוות פיתוח תוכנה בחו"ל יוכל לשדרג את שכרו ב-500 דולר בממוצע לרמה של 7,500 דולר, ביחס לעלייה ממוצעת של 2000 שקל בישראל, עד לרמה של 23 אלף שקל בממוצע.

חוזרים לגייס בכירים?

עם זאת, לא הכל נוצץ ברילוקיישן: בשנה החולפת נמשכה המגמה שהחלה ב-2009, של פגיעה בתנאים הנלווים לשכר. בין היתר מדובר על קיצוץ בהיקף הטיסות השנתיות, 3-2 בממוצע, וכן קיצוץ בתשלומים עבור בתי ספר לילדים.

גם תקופת הרילוקיישן הפכה למוגדרת מראש וקצרת טווח, בין חצי שנה לשנה וחצי, ולא לתקופות של שנים כפי שהיה נהוג עד שנת 2008. נוסף על כך, החברות התמקדו בגיוס רווקים או זוגות ללא ילדים בלבד, בין היתר הקשיים המתמשכים בהשגת היתרי עבודה בחו"ל.

ובכל זאת, "רילוקיישן ג'ובס" מדווחת על חזרה מסוימת לגיוס בכירים ברבעון האחרון של 2010, יחד עם החזרת משפחות לרילוקיישנים ועלייה מתונה בשכר הממוצע. שכרו של מנהל סניף של חברה ישראלית בחו"ל עלה מ-8,000 דולר בממוצע ל-8,500 דולר, בהשוואה לעלייה של 2,000 שקל בשכרם של מנהלי מרכזי מו"פ בישראל, ל-33,500 שקל.

גם הבונוסים עושים קאמבק: מרבית החברות שנדגמו בסקר דיווחו כי 2010 היתה שנה טובה מהמצופה והם יחלקו לעובדיהם בונוסים שיהוו כ-10% מהשכר השנתי, לעומת 2009 שבה צומצמו הבונוסים. רילוקיישן ג'ובס דגמה 4200 משכורות ב-24 חברות, ועשתה שימוש בנתוני ההשמה המדווחים לה. מהנדס תוכנה שיחפש עבודה בחו"ל יוכל לשדרג את תנאיו ביחס לתנאים שהוצעו על רילוקיישן בשנה שעברה: חברת רילוקיישן ג'ובס, שמתמחה בהשמת עובדי הייטק בחו"ל, מצאה כי השכר הממוצע של מהנדס תוכנה ברילוקיישן עלה בכ-750 דולר במהלך השנה החולפת. תהליך דומה מתרחש גם בארץ, אך הגידול הרבה יותר מתון.